שאלה
ב"ה הרב אני בכלל לא מסכימה עם הרעיון של "לא לדבר עם בנים" אני חושבת שהעניין לא מוסרי. אני מאוד מסכימה אם הסיבות של איסור הנגיעה, קצת צניעות, לא בריא, ויכול להביא למעשים לא מוסריים. אך אני חושבת שיש לזה גבול כמה שדבור יכול להביא למחשבות לא יפות אפילו ע"י להסתכל אני חושבת שצריך לדבר לשתף להכיר, האם אתה יכול להסביר לי?
תשובה
בס"ד
שלום
ראי הדיבור הוא הקשר הראשון שיש בין בני אדם. זה הכוח הגדול ביותר שיש לנו לא רק ביחס לבעלי חיים אלא בכלל על הפסוק "ויפח באפו נשמת חיים" כתוב בתרגום שזה כוח הדיבור.
כל ההקדמה הזאת באה כדי לומר שהקשר החזק ביותר שיהיה לך עם בעלך בעזרת ה' יבנה דוקא על ידי הדיבור ולא על ידי המגע.
המגע הוא חשוב מאוד מאוד. אבל אם לא יקדם לו דיבור הוא יהיה כמו מעשי בעלי חיים. תאוה בלבד. ועל מנת שיהיה קשר אהבה אמיתי משהו עדין נאצל יפה מתמשך קשור זה יבוא בעקבות הדיבור שמבטא במעשה את ההרגשות הכי פנימיות שלב.
הדיבור לא רק מבטא אותם אלא ממשיך אותם. זאת אומרת כשמדברים על קשר הוא מהדק ומתחזק ויש לו כמובן את הדינאמיקה החיובית שלו.
כל זה כזה במקום הנכון.
כשזה במקום הלא נכון זה עובד בכל הכח - הפוך.
אם את רוצה שהקשר שילווה אותך כל החיים יהי קשר של דיבורים חיובים על מי שאת אוהבת ביותר יהיה קשר של חיים - קשר של "ממש אחד" ולא רק קשר גופני תתחילי כבר עכשיו להבין את עומק כוח הדיבור את העוצמות שלו. שימרי עליו בכל רגע לא רק ביחס עם בנים. חזקי את הכוח, תאמני אותו להיות חזק אמיתי כנה פועל ויוצר.
כוח שמבטא את האמת הכי עמוקה שלך, שבאמירת מילה אחת כבר תוכלי לבטא עולמות שלמים.
בהצלחה.