שאלה
שלום לכבוד הרב,
אני נשואה מספר שנים ויש לי שני ילדים ב"ה.
בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני כועסת מאוד על בעלי. הוא עובד בעבודה שתופסת את כל היום ובעיקר את כל הערבים, הוא לעיתים מגיע בשעות 10, 11 ו-12 לבית. אני יודעת שהוא עובד מאוד קשה, והוא מגיע לעיתים מאוד מותש, אך איני יכולה לעצור את הכעס שלי, מכיוון שאני כל היום מרגישה בודדה, (עבודה עם ילדים בדידות) ואין לנו זמן לדבר/וגם חשק אין.
מצד אחד אני לא רוצה שבעלי ישבר מהעבודה (הוא החליף מספיק עבודות בתקופה האחרונה...) אך מצד שני קשה לי גם להסביר לו פנים, כשאני כועסת. גם כשהוא מדבר זה לרוב על עבודתו. איך עלי לנהוג?
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
[הקדמה הכרחית]
אם בעלך היה שואל את השאלה הזו הייתי עונה לו תשובה אחרת. אחד הכללים היותר חשובים של שמחה ושלום בבית הוא ש,,,,כל אחד ישמע את התשובה שהוא צריך לשמוע. לא את התשובה שבו זוגו צריך לשמוע!!
לכן אם בעלך קורא את התשובה הזו. (או גבר אחר במציאות דומה) שידע לו שהוא צריך לקבל תשובה אחרת.
[עד כאן ההקדמה]
ועכשיו התשובה
יש בשאלתך סתירה פנימית. מצד אחד חשוב לך עבודתו של בעלך ומשמע שרצונך שימשיך בה ומצד שני – את לא יכולה עם העבודה שלו . . . !
לכן, ראשית – החליטי בעצמך מה את מוכנה לוותר עבור עבודתו ולאחר מכן שבי עם בעלך ושמעי ממנו אם הדברים מקובלים עליו והגיעו יחד להחלטה איך כמה ומתי?
וזכרי אחרי המעשים ימשכו הלבבות.
1. חשבי על בעלך מחשבות טהורות במהלך היום וראי איך שכל פגישה עימו בערב תהפוך לחווה יותר ויותר נעימה.
2. העבודות שהאדם עובר בחייו הם חלק מהמסלול שה' קבע לו ולכן אם אכן עבודתו בלתי אפשרית והגיונית, את תראי שה' יתברך ימצא לו עבודה אחרת אם צריך.
3. אני ממליץ לכם מידי פעם (וקבעו אתם את התדירות) לשבור את המסגרת ולצאת יחד לשאוף אוויר אחר.
ברכה והצלחה.