כוונת הברכות

אני מביא לך תקציר ממה שכתב בספר "נפש החיים" (שער ב - פרק ב ג ד) על זה . ואני מקווה שזה עונה לך. אם תרצה אפשר להאריך ולהסביר. אפשר כמובן לקרוא במקור שם הוא האריך יותר. עיקר דבריו נסבים על הגמרא במסכת ברכות (ז.) המדברת על המקרה הבא (המפורסם מאוד עד שעשו ממנו שיר).
"תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא. ואמר לי ישמעאל בני ברכני. אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו"
מכאן למדה הגמרא "שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך"
----
והסביר הרב חיים מואלוזין כך:
"והענין כי מלת "ברוך". אינו לשון תהלה ושבח כמו ששומה בפי ההמון. שהרי כשאמרו לרבי ישמעאל: "בני ברכני". לא אמר שם שום שבח בברכתו אלא תפלה ובקשת רחמים וכו'. אבל האמת. כי "ברוך" פירושו לשון תוספת ורבוי. וכענין "קח נא את ברכתי כו'". "וברך את לחמך". "וברך פרי בטנך וכו"'. והרבה כיוצא במקרא. שאי אפשר לפרשם לשון תהלה ושבח. אלא לשון תוספת ורבוי. ובזוהר אמר בכל מקום "לאמשכא ברכאן כו'. לארקא ברכאן. לאוסיפי ברכאן. (להמשיך להוריק להוסיף - ברכה) תוספת רבויא דברכאן כו'. וכו'.
אמנם ענין הברכה לו יתברך שמו. אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ברוך הוא כביכול. חלילה וחלילה. כי הוא מרומם מעל כל ברכה. אבל הענין כמ"ש בזוהר דקב"ה סתים וגליא (יש בו חלק גלוי וחלק מכוסה).
כי עצמות אין סוף ברוך הוא הוא סתים מכל סתימין. ואין לכנותו ח"ו בשום שם כלל אפילו בשם הוי"ה ב"ה ואפי' בקוצו של יו"ד דביה.
ומה שמושג אצלינו קצת ואנו מכנים ומתארים כמה תארים ושמות וכנויים ומדות. כמו שמצינו בתורה ובכל מטבע התפלה. כולם הם רק מצד התחברותו יתברך אל העולמות והכחות מעת הבריאה. להעמידם ולהחיותם. ולהנהיגם כרצונו ית"ש. (והם אשר קראום בשם השתלשלות הספירות). ולפי כל שנויי פרטי סדרי ההנהגה שמשתלשל ונמשך לזה העולם אם לדין. אם לחסד. אם לרחמים. על ידי כחות העליונים והתמזגותם. משתנים השמות והכנוים והתארים. שלכל ענין פרטי מסדרי ההנהגה מיוחד לו כנוי ושם פרטי. שכן מורים פירושם של כל התארים. שהם מצד הכוחות הברואים. כמו רחום וחנון פי' רחמנות וחנינה על הברואים. וזה כל השגתינו כביכול אותו יתברך הכל מצד ענין התחברותו אל העולמות והתפשטותו יתברך בתוכם.
ולכן קבעו אנשי כנסת הגדולה הנוסח של כל ברכות המצות בלשון "נוכח" ו"נסתר". תחלתם "ברוך אתה" הוא לשון נוכח. ומסיימים "אשר קדשנו כו' וצונו" לשון נסתר. שמצד התחברותו יתברך ברצונו אל העולמות שעל ידי זה יש לנו קצת השגה כל דהו. אנו מדברים לנוכח "ברוך אתה ה' כו'". כי העולמות הם הצריכים לענין התוספת ורבוי ברכה מעצמותו יתברך המתחבר אליהם. וזהו "מלך העולם" . והמצווה אותנו ומקדשנו הוא עצמותו יתברך אין סוף ברוך הוא לבדו הסתום מכל סתימין. לכן תקנו בלשון נסתר "אשר קדשנו וצונו":
זהו ענין הברכה לו יתברך בכל הברכות והתפלות שפירושו הוא "תוספת ורבוי" ממש כמשמעו כנ"ל. שזהו רצונו יתב' מטעם כמוס אתו ית'. שנתקן ונייחד ע"י הברכות והתפלות הכחות והעולמות העליונים. שיהיו מוכנים וראוים לקבל שפעת קדושת אור עליון. ולהמשיך ולהוסיף בהם קדושת האור ורב ברכות מעצמותו יתב' המתחבר אליהם ומתפשט בתוכם. וממילא יושפע זה התוספת ברכה והקדושה גם על עם סגולה. שגרמו וסבבו לכל הכבוד הזה.
וזה שאמר ר' ישמעאל כשביקש הוא ית' מאתו ישמעאל "בני ברכני". – "יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך וגולו רחמיך כו' ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין". ועיין זוהר חדש רות ס"ז ב' ואר"י "גדול כח ברכת המזון שמוסיף כח ברכה בפמליא של מעלה". ולכן אמרו רז"ל (בר"פ כיצד מברכין) ובז"ח שם "כל האוכל ואינו מברך נקרא גזלן שנאמר גוזל אביו ואמו כו'". ואין אביו אלא הקב"ה כו'. כי הוא גוזל ומונע מהעולמות שפעת הברכה והקדושה שהיה צריך להשפיע בהם ע"י ברכתו. וכן כל המקראות "ברכי נפשי את ה'". ב"רוך אתה ה' אלקי ישראל כו'". וכל כיוצא בו. הכל הוא על זה הענין. ומצד רצונו ית' להתחבר אל הבריאה.