כוונה במצוות ציצית

א. בשכר שאמר אברהם "אם מחוט ועד שרוך נעל" זכו בניו לשתי מצוות: לחוט של תכלת ולרצועה של תפלין (סוטה יא,א). כל כך חשובה היא מצות ציצית, עד שאמרו חז"ל עליה, על יסוד הפסוק "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'": מכאן ששקולה מצוה זו כנגד כל המצוות כולן (מנחות מג,ב).

חשיבותה של מצוה זו מחייבת כוונה בעת שמתעטפים בציצית - "שציונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם" (שו"ע או"ח ח,ח). לדעת האחרונים אם לא כיון לא יצא ידי חובתו. ומי שאינו מכוון בקיום המצוה, עליו נאמר: "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה".


ב. דעת השו"ע שיש ללבוש את הטלית-קטן על הבגדים, כך שייראה את הציציות ויזכור את מצוות ה'. לדעת האר"י יש ללבשו מתחת לבגדים, אמנם גם לדעתו מותר להוציא ציציותיו אם חש בכך יותר יראת שמים.

המוציאים ציציותיהם יזהרו בהיותם בבית-קברות או בד' אמותיו של המת (ובפרט נושאי המטה) לתחוב את ציציותיהם מתחת לבגדים, למען לא יהיה הדבר חלילה בגדר לעג לרש, ולא די בקשירת שתי ציציות שבשתי כנפות זו בזו.


מאותו טעם נהגו להחמיר שלא לאחוז ספר קודש ביד בבית-קברות או בסמוך למת, אף שמעיקר הדין (שו"ע יו"ד רסג,ד,;(שו"ע יו"ד שסז,ג,) האיסור הוא שלא ללמוד ולקרוא שם. אין הדברים אמורים כלפי ספר תהלים, שאותו מותר להכניס לבית קברות כדי לקרוא בו לעילוי נשמת המת.