שאלה
כבוד הרב שלום,
אני יודע על אנשים שאמונים על הרמב"ם שאינם קונים יין גם מהבדצים למינהם כיוון שהיינות הללו לשיטת הרמב"ם אינם "טובים" לקידוש מכיוון שהן עברו בישול (פיסטור) וגם הוסיפו להן סוכר.
השאלה שלי מה המקור לכך ברמב"ם ומה הסיבה שזה מוריד מקדושתו כך שאינו מתאים לקידוש?
כמו כן מהי שיטת מרן הבית יוסף?
תשובה
בס"ד
המקור ברמב"ם בהלכות שבת פרק כט
(יד) אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כך אנו מורין בכל המערב ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהן. [השגת הראב"ד - ויש מי שמתיר וכו' להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהן א"א ואמת הוא זה וכן מפורש בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) שמקדשין ביין קונדיטון]:
ובשו"ע אורח חיים סימן רעב סעיף ח:
"מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש וי"א שאין מקדשין עליהם. הגה והמנהג לקדש עליו אפילו יש לו יין אחר רק שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש:
ודעת היש אומרים הוא הרמב"ם ולפי כללי הפסיקה לדעת השו"ע מותר לשתות יין מבושל.