יחס התורה לכהי עור

בס"ד
שלום רב,

בתנ"ך אין שום עמדה שלילית נגד אנשים בצבע שחור. נכון שבדברי חז"ל ואצל חכמי ימהב"נ מוצגים לעיתים הכושים בצורה שלילית. אבל עמדה זו לא נשענת על מקורות תנכיים אלא מבטאת מציאות חברתית שהיתה באזור באותה תקופה.
מצאתי שני מאמרים שמתארים את הדברים:
מאמר 1
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – הרב יוסף כרמל – ראש כולל ארץ חמדה

בשפתו של דור ה"פוליטקלי קורקט" לא קיים הביטוי "כושי" בגלל הקונטציה השלילית שלו.
צריך לברר לעומק את טענתם של מרים ואהרון המופיעה בפרשתנו, כלפי משה אחיהם הקטן:
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח" (במדבר י"ב א).
נחלקו הראשונים בביאור התואר כושית.
רש"י מבאר לחיוב בצורה מוחלטת, תוך שהוא מסביר גם את פשר הכפילות וז"ל:
"מה תלמוד לומר, אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל".
מוסיף עליו רבנו בחיי" וכן "כושית" בגימטריא: "יפת מראה".
לעומתם בעלי התוס' פונים לכיון הנגדי וז"ל: "כי אשה כושית לקח. לפי הפשט היו מלעיגים עליו במה שלקח מבנות כושים שהם ערלים".
מוסיף הרשב"ם "כושית - שהיא ממשפחת חם".
מאחורי מחלוקת זו מסתתרת מחלוקת אחרת - האם אשתו של משה עליה מדברים מרים ואהרון היא צפורה המדינית או אשה נוספת שמשה לקח כשברח ממצרים ושהה בכוש?
בתלמוד ובמדרשים שולטת הדעה כי יש לפרש את הביטוי כֻשִׁי באופן חיובי.
בסוגיא במסכת מועד קטן מובא שבנוסף לצפורה, גם שאול המלך, גם צדקיהו המלך וגם עם ישראל כונו כֻשִׁים כולם במשמעות מאוד חיובית. וז"ל הגמרא:
"כתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני" (תהילים ז' א). וכי כוש שמו? והלא שאול שמו! אלא: מה כושי משונה בעורו - אף שאול משונה במעשיו (צדיק גמור-רש"י). כיוצא בדבר אתה אומר: "על אדות האשה הכשית אשר לקח", וכי כושית שמה? והלא ציפורה שמה! אלא: מה כושית משונה בעורה - אף ציפורה משונה במעשיה. כיוצא בדבר אתה אומר "וישמע עבד מלך הכושי" (ירמיהו ל"ח ז), וכי כושי שמו? והלא צדקיה שמו! אלא: מה כושי משונה בעורו - אף צדקיה משונה במעשיו. כיוצא בדבר אתה אומר: "הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל" (עמוס ט' ז), וכי כושיים שמן? והלא ישראל שמן! אלא: מה כושי משונה בעורו - אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות" (דף טז ע"ב).
אם נחבר את כל הפירושים הללו למכלול אחד, נקבל את התמונה הבאה: כוש הוא בנו של חם ואחיו של כנען (בראשית י' ו) משפחה זו נתקללה בעקבות התנהגותו של חם: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט' כה).
לכאורה, אם מדובר בתכונות הקשורות לגזע, כל צאצאיו של חם יהיו מוכתמים בחטאו של אביהם. ברגע שהתורה והנביאים, על פי פרשנות חז"ל, הופכים את המושג כֻשִׁי למושג חיובי הם משדרים לנו מסר מאוד משמעותי.
האדם נמדד לפי מעשיו הוא, לא לפי מוצאו ולא לפי צבע עורו.
אשתו של משה רבנו היא צדקת, לא בגלל מוצאה או צבע עורה היא צדקת במעשיה.
מסר נוסף שאנו יכולים ללמוד גם ממשה רבנו הוא היחס לגר ולמצטרף אל עם ישראל.
משה, שזכה להוריד תורה מסיני, הוא זה שהגן על בנות יתרו הנרדפות והחלשות, הוא זה שאף נשא לאשה את אחת מהן וצרפה לעם ישראל בגלל מעשיה ומידותיה התרומיות.

מאמר 2

לפי דברים של עמוס גורן בגליון 'מראה' 245

הנביא עמוס קבע: "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל". הצבע השחור והבלתי משתנה של הכושי מסמל בעיני עמוס את יסוד הקשר הבלתי משתנה של העם עם אלוהיו. בכך הקדים עמוס ב-2,500 שנה את האִמרה האמריקנית "שחור הוא יפה".
הניב "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" הוא משל ירמיהו, וגם הוא מבטא רעיון של תכונה קבועה, אך הפעם תכונה שלילית של עם ישראל, הנוהג להמרות את פי אלוהיו וחוזר לסורו.
היה חייל כושי אצל דוד המלך, שנשלח בריצה מיער אפרים, זירת המערכה נגד אבשלום, להודיע לדוד בירושלים שאבשלום המורד נהרג. בדרכו הוא עובר על פניו רץ אחר, אחימעץ בן צדוק, שהוא, במושגים של היום, איש סיירת ואיש מוסד גם יחד. אחימעץ הפיקח מדווח על הניצחון, אך נמנע מלמסור לדוד את הבשורה המרה על מות בנו, ואילו כושי, שהוא בחור טוב ופשוט, מדווח לדוד דברים כהווייתם.
פרופ' אברהם מלמד, מומחה למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה, מראה בספרו "היהפוך כושי עורו" שהכושי במקרא הוא אחר, אך לא אחר רע, אפשר אפילו לומר שהוא אחר טוב.