יחסי אישות, עונג וילדים

ב"ה

שלומות,


אינני יודע מהיכן הגעת למסקנה כל כך מוטעית.
ראשית, הביטוי המרכזי בתורה המתייחס ליחסי בעל ואישה נוסח במילים: "ושימח את אשתו", היינו שיש ערך עצום בשמחה, בשמחה המשותפת. ובכלל, הרמב"ם תאר בהלכות אישות את עוצמת הרגש והחיבה שצריכה לבוא לידי ביטוי במערכת היחסים האינטימית שבין איש לאשתו. "לא יאנוס אותה, ויבעול בעל כורחה, אלא בדעתה ומתוך שיחה ושמחה". וכך גם מצינו בסידור ר' יעקב מעמדין בפרק הנהגות ליל שבת שלו שכתב:"וכן צריך שיהיה מיישב דעת אשתו ומשמחה ומכינה ומסעדה בדברים המשמחים את הלב...ואז יאהבו זה לזה והתאווה לא תהיה כי אם מחום הלב",
וגם הרמב"ם נלחם כנגד הסגפנות בפרק הרביעי שבשמונה פרקים,
אז נכון, יש צורך לבחון כמה מקום העונג תופס בחיינו, האם הוא מתלבש לנו על החיים ואנו הופכים להיות כלים בידי תאוות וצרכים "נמוכים" או שמא יש בנו את חכמת האיזון?!
לכן, על כל אחד לסלול דרך המשלבת בין השמחה המשותפת לבין פרישות של אמת, של קדושה.
לא, לא כל הזמן צריך ללדת ילדים. ההתייחסותץ לאישה כאל מכונה שכל עניינה זה ללדת ילדים היא התייחסות גסה ומגושמת. וכי אנו נתייחס אל נשותינו כמכשיר להולדה? חלילה!
כבר האריך ר' יצחק עראמה שיש לכל אישה שתי תכליות. האחת - להוליד ילדים. זה חלק מהאחריות שלנו לעולם. כך אנו דואגים להמשך קיומו של העולם. אבל יש ערך נוסף:"ונתתי לכם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות". מעשים טובים ודרכי התנהגות ראויים, התקדשות במידות והטבה לזולת - לכל אלה ערך גדול בבנין הרוחני של האדם.

צריך להתחשב בהרבה גורמים: בבריאותה הנפשית והגופנית של האישה, בצרכים המשפחתיים, בילדים שנולדו לפני כן, ועוד ועוד.
כל אלה מצטרפים יחד לכדי דמות של משפחה המאזנת בין ערכים של נצח לצרכים של היחיד.

לכתחילה, לא הייתי מפרסם תשובה זו באתר. היא ראויה להקרא בצנעא.
אבל בחרתי לפרסמה משום שלדעתי העמדות המקולקלות הללו ביחס למשפחה, לאישות ולזוגיות באה אל תוכנו מסרטי הקולנוע וסדרות הטלויזיה המעוותות את העולם המוסרי ומהן אנו עלולים להתייחס לעולם הרוחני שלנו כמיושן וחסר רגישות.

זכור - רוחניות שאין בה רגישות, אהבה ועדינות, \אינה נובעת ממקור של אמת.


בברכה,


שי