שאלה
הרב שלום..
מה המצב?
אמממ
קצת קשה להסביר את הבעיה שלי בכתב
אבל מן הסתם אני לא אבוא לדבר על זה בקול
אישית אני מאוד מאוד נגד הרעיון הזה של להתחבר לאנשים שהם כמוני מבחינה רוחנית אמונית או כל דבר שבסגנון
אני מאמינה שגם מי שאיננו מאמין בקב"ה יש לו מה לתת לי אולי לא בתחום הרוחני אבל מידות ודברים כאלה למה לא..
לא חסרים אנשים לא דתיים שיש מה ללמוד מהם
הבעיה שלי היא אחרת
אני חברה של כל הסוגים וכל המינים
וזה נותן המון המון המון המון המון להכיר כ"כ הרבה סוגם אנשים כ"כ שונים כ"כ אחרים כ"כ מגוונים
הדבר היפה בחברות שלי איתם זה שהיא לא תלויה בכלום
לא בזה שאותה בת לומדת איתי ולא בזה שאנחנו גרות באותו אזור
דבר כזה מצריך ממני להתנהג כמובן ביחודייות שלי אם אני נמצאת עם מישהי חילונית ברור שלא אשכח את עצמי ואתנהג כמוה במקרים מסויימים
אני יודעת שהרבה אנשי חינוך נגד הדברים האלה של "להתהלך קרוב לתהום" אבל אני מרגישה שאותי אישית זה בונה מאוד מאוד מאוד
השאלה שלי היא על הנטייה של האנשים לשייך אותי לאותה קבוצה של בנות שרואים אותי באותו הרגע ולא לנסות להכיר אותי כמקרה פרטי ושאלה שניה לגבי האם זה באמת לא להלך על קצה התהום
אני מצטערת על אורך השאלה אך חשוב לי לדעת את דעתך
תשובה
ב"ה
שלום לך!
אני לא יכול להמנע מהתחושה העולה משאלתך:
את מחפשת ריגושים, סיכונים. רוצה לא להיות שייכת לעולם אחד אלא להיות גם "כאן" וגם "שם". הסקרנות, הסיכון היכולת למתוח את החבל עד הגבול האחרון - כל אלה מייחדים אותך?!
אם כן, ממה זה נובע? מתוך ודאות והבנה במורכבות שיש בעולם או מתוך טשטוש וחוסר זהות?!
האם התחושה המרכזית היא של שייכות לכולם או שמא תחושה שאין לך מקום משלך?!
כל אלה מובילים אותי לענות לך על השאלה מכיון הבא:
אולי חברות שלך לא מצליחות לזהות אותך?! הן לא מבינות לאן את שייכת?! הן לא מבינות מה את רוצה מעצמך?! מהחיים?!
אני מבקש להדגיש שאין שום בעיה ל ה כ י ר אנשים מגוונים ושונים ודרכם ללמוד על העולם. הבעיה היא
ל ה ש ת י י ך אליהם, להיות ש י י ך ולו לרגע.
ל ה ש ת ל ב בתוכם ולהרגיש כמה טוב לי, כמה אני חלק מזה.
שבי עם עצמך ונסי לשאול את עצמך מי את? מה את רוצה להיות? איך את רוצה לראות את עצמך? את אישך? את ילדייך? את עתידך?
התהום מסוכנת. יש בה רק שני מצבים: להינצל ולהתרסק. כן, בהליכה על התהום יש לפחות 50% של התרסקות. לא נראה לך סיכון מוגזם?!
ובכלל, התחושה כאילו לי לא יקרה כלום. אני בטוחה והכל יהיה בסדר. תמיד אוכל לשמור על עצמי וכו' וכו' וכו' שייכת למנגנון התירוצים וההגנות שכל אחד אוהב ורוצה לבנות לעצמו. זה נוח לחשוב שאני יודע להתמודד עם מצבים מורכבים. כשזה לא מצליח, מסבירים גם את הכישלון בכלים של אידאולוגיה...
אני מבקש את סליחתך על דברי הנוקבים. אבל אל תוותרי לעצמך. יש בך כוחות עצומים. דוקא הם מובילים אותך לחיפוש. לבנות כמוך יש כוחות של הנהגה והובלה, של השפעה ונתינה. רק להפנות למקומות הנכונים. קדימה!
חג שמח!
שי