טוב לו שלא נברא?

בס"ד

שלום רב,

נזכיר את המקור במסכת עירובין דף יג עמוד ב

"תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא; נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא; עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו, ואמרי לה ימשמש במעשיו."

להבנתך העולם נברא כדי להטיב לאדם, לכן אתה שואל:

אם יותר טוב לאדם שלא נברא – מה טעם לברוא את העולם?

נסביר תחילה את מהות המחלוקת של בית שמאי ובית הלל, מה יש בה ומה אין בה.

אין במחלוקת הזאת "המלצות" לקב"ה – חכמים לא אומרים לקב"ה מה יותר נכון היה לעשות לאדם – זו לא דרכם של חכמים, הם לא ממליצים לקב"ה.

יש במחלוקת הזאת המלצה לאדם – חכמים ממליצם לאדם כיצד הוא צריך לחיות את חייו:

לפי בית שמאי, העולם הזה הוא מקום קשה לאדם, מקום שבו האדם יכול "להפסיד", לכן האדם צריך להזהר שלא יפסיד, האדם צריך להשמר = לפשפש או למשמש במעשיו.

לפי בית הלל העולם הזה הוא מקום טוב לאדם, מקום שבו האדם יכול "להרוויח" (הם לא מנמקים).

בית שמאי מדריכים את האדם שחי בעולם הזה כיצד להתיחס אל המצב שהוא חי כאן – לדעתם עדיף היה להגיע ישירות לעולם הבא, לעולם שכולו טוב. התקופה שאנחנו נמצאים בעולם הזה היא תקופה שיש בה נסיונות רבים וקשים, אנחנו עלולים לחטוא וכך להחמיץ את האפשרות של העולם הבא.

לכן המסקנה שלהם היא שהאדם ישמור על עצמו מלחטוא, בלשונם: יפשפש במעשיו – כלומר יחפש אם לא חטא, או ימשמש במעשיו – יהיה רגיש בכל מעשה ומעשה שלא יביא אותו לידי חטא.

מכל מקום גם בית שמאי מכירים את העולם ויודעים שהקב"ה בחסדיו נותן לנו הרבה מאוד הזדמנויות להנות בעולם. אנו מעידים על כך בכל יום בברכת המזון:

"המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום, הוא היטיב, הוא מיטיב, הוא ייטיב לנו. הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד..."

לסיכום: הקב"ה בחסדו ברא אדם כדי להיטיב לו. עקר ההטבה היא בעולם הבא. בית שמאי חוששים שהאדם יחטא בעולם הזה וכך יחמיץ את עקר ההטבה שהיא בעולם הבא. לכן הם קבעו שעדיף היה לכל אדם 'לדלג' מיד לעולם הבא ולא להופיע כלל בעולם הזה.

עם כל זאת יודעים בית שמאי שבעולם הזה יש גם הרבה ברכה וטובה אלוקית – רק צריך לדעת להנות ממנה בזהירות כדי שלא תביא אותנו לחטוא

חג שמח