חתונה

בס"ד
שלום רב,

אפילו בימי חז"ל, כאשר לאירוסים היתה הרבה יותר משמעות, הזמן המקסימלי בין אירוסים ונישואים היה שנה ולא יותר.
כיום מקובל לראות באירוסים פרק זמן שמתחייב עבור ההכנות לחתונה, מדובר על חודשים ספורים בלבד – ודאי לא יותר מששה חודשים.
אם עליכם להמתין עד החתונה שלכם עדיף להמתין ולא להתארס. כאשר תדעו שאתם יכולים להתחתן בתוך חודשים ספורים – אז תתארסו.
תקופת אירוסים ארוכה עלולה ליצור מתחים וקשיים מצד אחד, או 'נפילות' בשמירת ההלכה מצד שני – לכן הדבר לא מקובל ולא רצוי. גם בלי קשר לאירוסים, תקופה ארוכה מאוד של בני זוג הבשלים ומעוניינים להתחתן, עלולה לקלקל מכל מני צדדים את הקשר הטוב, לכן כאשר בשלים להתחתן כדאי מאוד להתחתן בזמן קרוב ולא להמתין חודשים ארוכים. העקרון שלא דוחים חתונה בא לידי ביטוי בהלכה שגם אם חתן או כלה אבלים בתוך שלושים לא דוחים את החתונה ועורכים חתונה שמחה כמו כל חתונה.

באשר להסתייגות ההורים, אין חובה לציית להם מצד הלכות כיבוד הורים. החובה לציית להורים היא בדברים שנוגעים להם: לשמח אותם, לבקר אותם, להתלוות להם, לפרנס, לבשל, לנקות, לכבס וכו'
אבל ההחלטות לגבי החיים שלנו: מה ללמוד, היכן לגור, עם מי ומתי להתחתן וכד' – בכל אלו אמנם כדאי וחשוב לשמוע בקול ההורים כדי לעשות להם שמחה ונחת, אבל אם מרגישים שעמדתם נוגדת את הצרכים שלנו ואת הדרך שלנו – אין חובה לציית להם.

במקרה שלכם, מצד אחד, חשוב להקשיב בתשומת לב רבה לעמדת ההורים – אפשר שהם מבינים באופן קר ושקול יותר מכם את הצרכים האמיתיים והנכונים שלכם (לפעמים הזוג הצעיר קצת 'מרחף').
מצד שני לאחר הקשבה, דיון ובדיקה של עמדת ההורים, יש לכם הזכות להחליט מה דרככם וכך לפעול. חשוב מאוד לכבד את ההורים גם במחלוקת אתם. לכבד את עמדתם גם אם לא מסכימים לה. להסביר להורים מדוע לא הולכים על פי המלצתם ובכל מקרה להשתדל מאוד שהדבר לא יהפוך למריבה חלילה.

שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב