שאלה
שלום כבוד הרב,מראש אני מתנצלת על אורך ההודעה, כיוון שזהו פורקן לאחר תהליך שלם של בלבול ושאלות שהציקו לי (ועוד כאלו רבות שלא מופיעות כאן וקיבלתי תשובות מאחרים ) . בנוסף אני רוצה להתנצל כי התנסחתי במילים די קשות .לא מצאתי דרך אחרת להבהיר את כוונתי ,ותהיה בטוח שלא חיפשתי כאן פטור מלהיות דתיה ,אלא שאלו שאלות שבאמת הציקו לי ולא חיפשתי איך להוכיח .
תודה רבה על ההתיחסות,אתם עושים עבודת קודש ! :)
1.האדם לכאורה עושה יותר למען אלוקים כי הוא יוצא מופסד בהשתדלותו לעבוד אותו . כשאדם עובד את הקב"ה באמת ומאמין בו הוא נדרש אפילו לאבד את חייו בשבילו ,ובאמת ,כאשר מגיעים לדרגה רוחנית גבוהה כ"כ עד לידי אהבה עמוקה של הקב"ה ואמונה ,אז לא חוששים לאבד את החיים הללו שכן מבינים שהם הבל הבלים ללא התכלית שלהם (ללא עבודת ה'),ולכן אם המטרה מלכתחילה היא לעבוד את ה',אז מה זה משנה עוד יום אחד בעולם הזה?
כל זאת טוב ויפה,אלא שהקב"ה עצמו ,הוא כל יכול ,כל הניסים (הבאמת גדולים ) שהוא עושה לנו מדי יום ,מעידים על גדולתו וכוחו,אבל כיצד זה מעיד על טובו ? שכן הוא לא יוצא מזה מופסד,הוא כל יכול ,אין מציאות כזו בה הוא מפסיד או מוותר על תשוקות ויצרים .
2.בנוסף ,יש להוסיף על כך עוד היבט ,האדם עצמו הוא ייצרי ,ולכן הוא מבצע בחירות ומוותר על היצרים שלו בשביל הדבקות בו והגשמת הרצונות שלו ,אך הקב"ה (שזה משהו שאני הבנתי לפחות לפי הקבלה ) אע"פ שהוא לא ניתן להגדרה ניתן להגיד שהוא כוח שטוב ומטיב,ז"א שאין בו דבר רע או פיתוי .אלא שהוא פועל כמעט באופן אוטומטי (לא יודעת איך להמנע מהמילה הזו ) לעשות טוב .הוא טוב ומטיב . כמו שאם אוהבת את בנה ,היא לא בוחרת לאהוב אותו ,אלא היא אוהבת אותו באופן טבעי ,היא יכולה לכעוס עליו אך היא תמיד תאהב אותו .כך גם אלוקים,מעבר לכך שהוא תמיד אוהב את הברואים ,הוא גם תמיד מעניק להם שפע . האדם לעומת זאת ,לא תמיד רוצה להעניק טוב ,אך בתוך תוכו הוא רוצה להעניק טוב ,ולכן לפעמים הוא מוותר על הרצונות והתאוות הרגעיים שלו למען הרצון התמידי שלו ,הוא לא פועל מתוך כורח המציאות . אנו תמיד רגילים לאמר שהמעלה של האנשים על המלאכים היא שיש להם בחירה .אוסיף ואומר,כאנשים מאמינים יש לנו הדרישה להסתכל על הדרך ולא הנתונים הטבעיים שנברא איתם האדם שלא מעידים על כלום ,ז"א אדם שנולד בעל כישרון למוסיקה –קיבל מתנה מהאל ,א
תשובה
שלום
ראשית, אין שום צורך להתנצל, לא על אורך השאלות, לא על ניסוחן ולא על תוכנן. ב"ה שאכפת לך ואת מתעקשת לברר.
1. האם כאשר אני מוותר על אוכל עבור מי שאין לו, אני מפסיד או שאני מגלה ש'אני' זה לא תאווה לאוכל, אלא משהו יותר עמוק, יותר גבוה?
האם כאשר אדם תורם כליה לאדם אחר, הוא מוותר על עצמו למען הזולת או שבעצם הוא חושף את ה'אני' היותר אמיתי שלו?
עובד ד' לא מוותר ומפסיד, אלא חושף מי הוא באמת. הוא מגלה שהחלק הכי משמעותי באישיותו זה הצד הכי גבוה שבו - הצד האלוקי.
התיאורים שלנו את הטוב האלוקי הם כמובן לפי המעט מאוד שאנו מסוגלים להשיג, וזה אפילו לא הקצה של הדבר האמיתי, אבל גם ביחס להנהגה האלוקית, חז"ל מתייחסים, כמובן, בדרך של משל ולקיחת מושגים מעולמנו, בביטויים של מעין ויתור. למשל בכך שמידת הרחמים מכריעה את מידת הדין שלא תופיע במלוא התוקף כפי שהיה ראוי להיות, ובהארכת אפיים כאשר אנחנו חוטאים.
2. בתמצות אפשר לסכם את מה שאת אומרת - סגולת אלוקים - השלמות. סגולת האדם - ההשתלמות.
כלומר, האדם הוא ייחודי בבריאה בכך שהוא נברא חסר והוא יכול להשתלם ולהתקדם ולקדם ולהעלות עמו את כל הבריאה (וחלילה גם הפוך).
אצל הקב"ה לעומת זאת, אנחנו מדברים על שלמות. אם כי כמובן, זה רק ביטוי, כיון שמעצם היותנו נבראים חסרים איננו מסוגלים להבין מהי שלמות אמיתית.
כמובן, שבניגוד למלאכים, אי אפשר לדבר עליו במונח של חוסר רצון. בדיוק הפוך - הבחירה שלנו היא לא חופשית לחלוטין, כיון שהיא מושפעת מכל מיני גורמים - תכונות, סביבה, נסיבות ועוד ועוד.
אצל הקב"ה לעומת זאת, הבחירה היא חופשית לחלוטין בלי שום סיבות וגורמים חיצוניים משפיעים. גם ביחס לזה, אנחנו משתמשים במושגים מושאלים מעולמנו, כי אנחנו לא באמת יכולים לתפוס מהי בחירה אלוקית חופשית.
3. הילדים שלי רוצים לאכול ממתקים ולהיות כל הזמן בחופש. האם לתת להם את זה, זה חסד או התאכזרות? האם זה תלוי במה שהם מבינים?
האם חולה שמשתולל כשהוא בהכרה חלקית, והרופא כופה עליו טיפול, זה לא חסד, למרות שהחולה לא מבין את זה?
ההורה מבין את טובת הילד גם כשהילד לא מבין, והרופא מבין את טובת החולה, גם כשהחולה לא מבין, אז מי שברא אותנו לא מבין מהי באמת טובתנו גם אם אנחנו לא מבינים?
אומנם בגלל שזה לא מובן ומורגש לנו, אז אנחנו לא מברכים על דברים רעים - 'הטוב והמטיב', אלא 'ברוך דיין האמת', כי זה מצב של אמונה ולא הבנה והרגשה.
ולכן, בסופו של דבר אכן יש התלכדות מושלמת בין רצון ה' (וכאמור לעיל הוא לא 'חסר רצון') לבין מה שהכי טוב בשבילי.
דרך אגב, המלבי"ם (בפירושו לספר ויקרא פרק א', פסוק ג') מדייק בלשון המקרא, שהמושג 'חפץ' שייך גם לבחירה ברע, אבל 'רצון' הוא רק בטוב.
והרמב"ם בהלכות גירושין (ב,כ) מסביר שלמרות שגט צריך להינתן ברצון האיש, לפעמים כופים אותו לתת עד שהוא אומר 'רוצה אני', וזה עדיין נחשב לרצון, כיון שזה מה שה'אני' האמיתי שלו באמת רוצה.
אכן, מערכת היחסים שלנו עם ה' היא לא הדדית של כמות המאמץ של כל אחד (דרך אגב, אפילו בזוגיות לא נכון למדוד כמה כל אחד מתאמץ), אלא הוא פועל בדרך השלמות שלו, של השפעת החיים והטוב, ואנחנו פועלים בדרך ההשתלמות שלנו, של המאמץ, ההתגברות וההתקדמות.
גם הורה לא אמור לנסות לרצות את הילד שלו, אלא לעשות את מה שהכי טוב בשבילו. כמובן, חלק מהותי מזה, זה גם החום והאהבה, הבריאות והשמחה שהילד מוקף בהם.
גם ביחס ליחס של ה' אלינו, אני חושב שלא כל כך קשה למי שבאמת רוצה, לראות ולחוש בטוב, בשפע, בחיבוק, בהשגחה. ולכן, הביוטי של 'בנים' משקף מאוד את המציאות.
ודאי שיש תחושות סיפוק מדברים אחרים - יש סיפוק נמוך של הנאות מוחשיות גופניות כמו אוכל. יש סיפוק יותר גבוה של הנאות פחות גסות, כמו למשל חוש הריח. יש סיפוק נפשי של הנאות יותר גבוהות כמו מוסיקה או יצירות תרבות. יש תחושות סיפוק יותר גבוהות, למשל כאשר אדם פועל בצורה מוסרית ועושה טוב. ויש את התכלית הכי גבוהה שהאדם מוציא לפועל את הצד הכי גבוה ועמוק שבו - הצד האלוקי.
ודרך אגב, בגובה הזה, האדם יכול להעניק משמעות עצומה גם לכל הצדדים האחרים באישיות, ואז האכילה שלו למשל, יכולה להיות במדריגה של קודש, וקל וחומר צדדים יותר עדינים, כמו למשל נטיות מוסריות, שאפשר להעלות אותן למדריגה של משמעות אלוקית.
את צודקת שהמחשבות והשאלות לא עלו בך סתם, אלא מטרתן להעלות אותך למעלה.
מצד אחד, אנחנו כן מתאמצים להבין כמה שאנחנו יכולים, גם בטעמי מצוות וגם ביחס להנהגה האלוקית. מצד שני, אנחנו תמיד יודעים שגם אחרי כל מה שנבין, זה עדיין בקושי קמצוץ מהאמת האלוקית.
העיקר לא להתייאש, ולא להפסיק לשאול ולברר.
בהצלחה רבה