חניכיי נגררים לתרבות המסיבות ומתדרדרים.מה לעשות?

אורי שלום.
קראתי את שאלתך, ושמחתי לראות את הרגשת האחריות שאתה חש ביחס לחניכיך. יישר כוח, המשך כך. כך נכון וראוי להיות.
וביחס לשאלתך, קשה לענות עליה באופן פרטי, חסרים פרטים רבים שיכולים היו לסייע (כמו מה היחס בינך לבינם? האם השבט גדול או קטן? מה דעת ההורים, האם הם מתנגדים לתופעה או מעודדים אותה? האם יש דמות או רב בסניף שהחבר'ה מעריכים שיוכל לקחת על עצמו את הנושא הזה כפרויקט, בשיעורים או שיחות?), לכן אולי כדאי לשוחח על כך בטלפון.
אך בכל אופן אנסה לענות באופן כללי על שאלתך.
כמו בכל תופעה הדורשת התייחסות חינוכית, ובוודאי בקנה מידה גדול יש עניין לרדת לעומק, לשורש, כדי לעמוד על יסוד הבעיה וכך לטפל בה.
התופעה שתיארת מצויה ומוכרת מאוד בתקופת ההתבגרות. הן הנטייה והמשיכה המתחילה להתעורר בין שני המינים, והן תופעת הדתלשיו"ת שתחילתה בדרך כלל בהופעת שאלות ותהיות על דרך- החיים.
גיל ההתבגרות הוא גם 'גיל ההתגברות'. בגיל הזה כל מערכות החיים של הילד מתחילות להתגבר, גופנית, הורמונלית, רגשית, שכלית.
את השינויים הגופניים ניתן לראות בבירור, גופו נהיה מוצק יותר, חסון יותר. גם את שאר השינויים ניתן לחוש ולראות על פי צורת- החיים המשתנה, הדחפים והצרכים המתחילים להתעורר אצלו שלפני כן לא עסק בהם, ההתיחסות שלו למציאויות, לתופעות, למוסכמות וכדו'.
כוחות החיים המתגברים בו צריכים לבוא לידי מיצוי ומימוש.
אחד מהכוחות הבסיסיים והחזקים ביותר באדם הוא יצר המין. אותה נטייה שמביאה חיים לעולם, ולכן דווקא בגלל תפקידה החשוב היא כל כך חזקה באדם, מתגברת בנער/ה המתבגר/ת, וכשהיא מתגברת בלי שליטה של השכל ועולם הערכים עליה הרי שהמרחק בין זה לבין התופעה המוכרת כל כך בסניפים, כמו חברויות, ניסיון ליצור פעילויות משותפות רק בשביל להרגיש את קרבת המין השני, וכדו' לא גדול בכלל, ובעצם זה כמעט מתבקש מאליו.
הנער/ה המונע על ידי האינסטינקט הזה נמשך אל מה שמושך את העין, מה שנראה נוצץ ויפה, אפילו שאם הוא היה משקיע קצת מחשבה הוא היה מבין שאין שום דבר ב'קשר' הזה שנוצר, מלבד גירוי היצר ומשיכה חיצונית, ואפילו שמכנים את זה 'אהבה'.

וביחס לדתלשיו"ת, גם היא תוצר של תופעת ההתבגרות. הביקורת השכלית של הילד מתגברת, נבנית בו ההכרה. הוא כבר לא מוכן לחקות את ההורים ואת הסביבה ולעשות את הכל כברור ומובן מאליו, בעצם בלי לחשוב.
הוא מתחיל לתהות ולחפש אחר משמעות וערך. ולכן הוא בוחן את העבר ואת ההווה, הוא יודע שיש עוד עתיד ארוך וגדול לפניו, (בגיל הזה גם מתעוררות השאיפות והתוכניות) ואם הוא לא קיבל או לא מצא תשובות עמוקות ביחס לתוכן שבצורת חייו בעבר או בהווה הוא מסוגל פשוט לבעוט בו, 'לזרוק' עליו, בשביל העתיד שיהיה טוב ועמוק יותר.

וכאן בעצם אנו מגיעים להצגת דרך לפתרון כללי לשתי הבעיות.
הסבר התופעות בדרך שהצענו מלמד אותנו שבדרך כלל לא מדובר באנשים רעים (שסתם מחפשים לקנטר), אלא באנשים שחסר להם משהו, והם מחפשים לגלות רובד אחר, עמוק יותר. (כך גם מנתח הרב קוק זצ"ל במאמר 'הדור' ובעוד מקומות את תופעת החוצפה והמאיסה בערכים שבדורות האחרונים).
ולכן בד"כ הפתרון צריך להיות בהעמקת מושגי היסוד הכלליים - אלוקים מהו? מה היחס שלי אליו? מה זאת האמונה? והאם אני מאמין? מהו היחס בין התורה המצוות והחיים? ענינה של תפילה ועוד כהנה וכהנה.
ובאופן פרטי ביחס לענייני בנים בנות העמקה בהבנת עומק הקשר הפנימי שאותו אנחנו מצפים לבנות דווקא עם אישה אחת מסוימת. ההפסד הגדול והנזק שבגירוי – היצר והסתת המחשבות וכוחות הנפש כל הזמן לנושא הזה ולמרדף אחרי כל מיני הנאות מזדמנות.
ולכן כדאי שאם ביכולתך או ביכולת דמות מסוימת בסניף להעביר סדרת שיעורים בעומק בנושא הזה, שיעמדו על מקור ה'משיכה' מצד אחד, ומצד שני יסבירו את הגריעות שבהוצאתה לפועל בצורה כזו, מוטב. זהו הפתרון היסודי ביותר לבעיה הזו.
ואולי פתרון קטן יותר בתוספת לראשון: באדם אין ריק. כאשר האדם מרגיש מלא כוחות ואין לו אידיאל או פרויקט שדורש ממנו להשקיע כוחות אז אפילו בלי לשים לב הוא מפנה אוטומטית את כוחות החיים שלו לענינים כאלה. זהו יסוד דברי חכמים "הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי זימה".
ולכן, יתכן שתוספת השקעה והפחת רוח בחניכים לאידיאלים שימשכו אותם - כעזרה לחברה, בביקורים בבתי חולים וכדו', סיוע לגמחי"ם, עמידה בצמתים עם סטיקרים וכדו' יפתרו במקצת את הבעיה.
אך אין ספק שעיקר הפתרון הוא מה שהצענו מקודם. איך להוציא את זה לפועל באופן מעשי בסניף, כדאי שתתייעצו ביניכם או עם רב, גם על תכני השיעורים וגם על הדמות שתעביר (כי כמו שכבר כתבתי חסרים לי פרטים ביחס לסניף ולחניכים). ואם תרצה תמיד תוכל להתקשר להתייעץ.

בהצלחה רבה,
אריה, חברים מקשיבים