חיקוי מנהגי גויים

"ובחוקותיהם לא תלכו" - אסור לעם ישראל לנהוג בדרך שאומות העולם נוהגים. לאיסור זה יש לחשוש בכל דבר שנהגו הגויים כמנהג וכחוק ואין טעם למנהגם. אבל דבר שנהגו לתועלת - כמו המלבושים המיוחדים של הרופאים, או בגד שנוח ללבשו - מותר ואין לחשוש בו משום דרכי האמורי (שו"ע יו"ד קעח,א).

מנהגם של גויים היה להניח על שלחנם פת שלימה, וכדברי הנביא עליהם "העורכים לגד שולחן" (ישעי' סה,יא). מאידך גיסא, "כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם" (שו"ע או"ח קפ,ב), וטעם יש לדבר: שיהא מזומן לעני שיבוא; כדי שיוכל להודות לקב"ה על חסדו עימנו, ששבענו וגם הותרנו; כדי שתחול הברכה, שהרי אין היא חלה על דבר ריק. כיצד איפוא מקיימים הלכה זו, ויחד עם זאת אין הולכים בדרכי האמורי?

טוב להשאיר פירורי לחם על השלחן בזמן ברכת המזון, ואם לא נותרו מהסעודה, יביא ממקום אחר ויניחם על השלחן.

אם נותר על השלחן לחם שלם - אינו חייב להורידו מהשלחן.

אם אין פירורים, אלא פת שלימה בלבד - לדעת הגר"א מותר להביאה לשלחן, אך לדעת כף-החיים ובן-איש-חי אסור להביאה. על כן מומלץ במקרה כזה להביא את הפת השלימה, ולאכול ממנה משהו כדי שתהיה חסרה.

מותר לומר, מחשש לעין הרע, "בן פורת יוסף" או "בלי עין הרע". אבל אסור לאחוז או להקיש בעץ, או לאמר Touch wood - אלו הם מנהגי עכו"ם מובהקים, האסורים משום "ובחוקותיהם לא תלכו".