חינוך

בס"ד
שלום רב,
בתשובה לשאלה שלך אציג דרך חינוכית ראויה. אני כבר מקדים ואומר שאין שום אפשרות לפעול כך תמיד, יש לנו מגבלות רבות וקשיים עצומים להיות הורים מושלמים – אבל צריך לדעת את הדרך ואת הכיוון כדי לדעת למה לשאוף ולאן להתקדם.

ילד קטן שעדין לא מבין בשכל, בודאי מרגיש בלב.
רגש בסיסי פועל הרבה לפני הבנה הגיונית:
שלווה או מתח, כעס או שמחה, אהבה או דחיה – אלו דברים שמרגישים אותם היטב בגיל צעיר מאוד.

לכן אם הורים כועסים - אחד על השני או אפילו על אחיו הגדולים של הילד הקטן, הוא מרגיש את הכעס ואת המתח במשפחה וזה פועל עליו לרעה.

לא תמיד אפשר לשמור על אוירה רגועה ושמחה אבל ברור שאוירה נעימה ואוהבת, מועילה לכל בני הבית, גם לילד קטן ביותר.
עוד לפני הבנה מילולית; מושגית - שכלית, ילד מרגיש שאוהבים אותו כשמחייכים אליו ובודאי כשמחבקים אותו.
חשוב לילד להרגיש שיש לו מקום במשפחה - מעריכים אותו ומתפעלים ממנו.
יכולות להיות להורים תגובות שמחות על כל דבר שהילד עושה - אפילו דברים קטנים: אוכל יפה, אומר 'בבקשה' ו'תודה' שומר על נקיונו, מתנהג יפה לאחרים (ודאי אין להתפעל מהתנהגות שלילית: קורע, מלכלך צועק...).
זו הדרך לחבר את הילד לתורה ולמצוות - מתוך אהבה ושמחה:
קריאת שמע על המיטה צריכה להיות חלק מטקס שמח לקראת השינה. סיפור לפני השינה יהיה מהתנ"ך ומתוך דמויות מופת של עמנו לאורך כל התקופות.
אפשר גם להתבונן בטבע, בעונות השנה, להכיר שמות של פרחים וציפורים, לדעת חוקי טבע שונים – הכל בבחינת "מה רבו מעשיך ד'..."
בהשכמה: נטילת ידיים ואמירת 'מודה אני'.
תפילות וברכות - צריכות להעשות עם הרבה סבלנות והרבה תשומת לב, רגישות ושמחה.
צריך לחבר את הילד להדלקת נרות שבת, לקידוש והבדלה.
בנים בגיל 3 ילבשו ציצית ויחבשו כיפה.
בחופשות לטייל עם המשפחה בארץ ישראל, להתייחס לאתרי תנ"ך, אתרי מורשת חז"ל, ולא להתעלם מהיצירה והבנין ודמויות המופת שלנו.

לסיכום, אין נוסחה פשוטה לחינוך נכון, אבל יש כלים שצריך לשכלל אותם:
לפני הכל צריך עבודה עצמית גדולה – לפתח אמת פנימית של אהבה ואמונה.
הפניה אל הילד תהיה תמיד מתוך הקשבה ואהבה.
התגובה כלפיו תהיה מתוך רגישות וסבלנות.
ההדרכה שלו תהיה מתוך פתיחות וטבעיות.

מי שיכול לעשות זאת בצורה מושלמת – הוא מלאך!
עלינו לזכור שאם נתאכזב מעצמנו בגלל הקשיים ונכעס על עצמנו בגלל כשלונות – גם רגשות שליליים כאלה פוגמים ביכולת שלנו להיות הורים טובים.
לכן צריך לסלוח לעצמנו – לדעת שבפעם הבאה נשתדל יותר ונמשיך כל הזמן להיות מעודדים ושמחים עם ילדינו.