שאלה
שלום כבוד הרב,
ברצוני לשאול את כבוד הרב בנוגע לחינוך ילדים לתפילה, אני ינסח מספר שאלות קצרות שסובבות נקודה אחת, על כן הרב יכול לענות תשובה אחת כוללת.
1. מה צריך להיות היחס לתפילה עבור ילדים בגיל היסודי?
2. האם יש הבדל בין בנים ובנות בנושא זה?
3. בני נ"י בכתה ה' שואל אותי בשביל מה להתפלל, אינני יודע מה לענות לו.
4. בני נ"י אומר לי בשביל מה ללכת למנחה אם אני אומר את המילים בלי כוונה, אני סתם קורא.
5. אבא שלי קם כל בוקר ב4.5 ומתכונן לתפילה, הוא לא שאל את עצמו מדוע להתפלל, כך עם ישראל נוהג, כך כתוב בהלכה, אז מתפללים, בטח עונה לעצמו, אני כבר לא שואל מדוע להתפלל (אולי זה לא בסדר), אך הדור הבא כן שואל, ויותר בקורתי.
6. האם הרב יוכל לכוון אותי למאמרים שנכתבו בנושא זה.
7. שאלה אחת בנוגע לתפילה לגיל המבוגר יותר, ישנם שיטות רבות ביחס לתפילה גם בראשוני וגם באחרונים, אולי ריבוי הדעות בנושא מלמדנו שלכל דור יש יחס אחר, ולכל אדם מוצא משהוא אחר בתפילה, בדור ההיטק, לא מגיע פרוש מחודש בנושא?
אני מודה לרב,
בתודה דני
תשובה
ב"ה
דני
ברכת ה' עליך!
אכן, שאלת התפילה היא אחת הבעיות הקשות בדורנו. זה נובע מהעובדה שתפילה היא עבודה שבלב, היא דורשת מאמץ רוחני רב שבבסיסו מידת הענווה של האדם בפני אלוקיו. האדם המודרני, זה החי בתקופה בה זכויות הפרט תופסים את המקום המרכזי, מתקשה להתמודד עם התפילה כיוון שהיא דורשת מאיתנו להקריב מעצמנו, לשאוף להתקרב לה' ובכך להקטין את עצמנו. בעבר, כשהקולקטיביות היתה משמעותית יותר - השתלבה התפילה עם סדר יומו של היחיד. הוא מיעט בשאלות הנוגעות למשמעות האישית שלו וחש מחובר באופן פשוט לכללים הקהילתיים. בדורנו, היחיד מחפש משעות אישית, יחודי. קשה לו להשתלב בתפילה בציבור אם הוא לא מוצא את עצמו בתוכה. אם הוא לא חש בתועלת האישית הצומחת לו ממנה. זוהי סכנה גדולה, זוהי מחלה המשפיעה גם על היכולת שלנו להיות גומלי חסדים, להיחלץ למשימות לאומיות ולאהוב את הרע ואפילו הרעיה.
לכן, החינוך לתפילה צריך להיות כרוך עם החינוך לענווה, עם הרצון להיות חלק מהכלל ועם הנכונות להכיר בעובדה שאני חסר ולכן גם אני זקוק לתפילה.
1. היחס לתפילת הילדים צריך להיות חוויתי, מעורר ומחבר לבעיות הכלל. לכן, תפילה בבית הספר צריכה להיות מלווה בניגונים, בשירה ואפילו בריקוד. אבל, אסור שבכל יום ישירו את אותם המנגינות משום שאז הופכת השירה לשיגרה והיא מאבדת את תפקידה. לכן, אני ממליץ למחנכים לשנות גם את המנגינות וגם את הפסוקים אותם שרים. חשוב שכל תפילה תסתיים בתפילה אישית בה מוסיף כל אחד את הצרכים היחודיים לו. חשוב שבתחילת התפילה יתנו סקירה על המצב בעם ישראל ויאמרו על מה אנו מתפללים היום. חיבור התפילה לאירועי היום מחבר את היחיד אל התפילה ומשפיע עליה בצורה משמעותית ביותר. כדאי להוסיף לא רק מה שאנו מבקשים מה' אלא גם על מה אנו מודים לה'. אם היתה תפיסה של אוניית תופת, יש להודות על כך! חשוב שגם הילדים ידגישו על מה הם מודים לה'. כמו כן חשוב שיפרסו בפני הכלל על מה הם מבקשים. אם סבתא או משהוא מהמשפחה עובר ניתוח, צריך להרגיל את הילדים לחבר את זה לתפילתם.
2. במגמות הכלליות אין הבדל בין בנים לבנות. שניהם צריכים להתחנך לרעיונות המשמעותיים של התפילה. ביחס לקטעי התפילה הרלוונטיים ביחס לבנות, כדאי לעיין בספרי הלכה לנשים כגון הליכות בת ישראל, שם ישנה התייחסות בהתאם למנהגי העדות השונות.
3. מה שעובר על בנך נובע גם בשל העובדה שהוא לא חש שייכות לתפילה גם מהסיבות שציינתי בדברי ההקדמה וגם בשל מה שתיארתי בסעיף 1. אני מציע לך לבקש ממנו לבחור בכל יום נושא לתפילתו על פי צרכי הרבים והיחיד. אם יש לך אפשרות ניתן לסכם בערב שלפני את אירועי היום ולהגדיר מה אנו מצפים מהיום החדש ועל מה אנו עומדים לבקש.
בברכה,
שי