חיים לאחר המוות

בס"ד
שלום רב,
המושג המרכזי לגבי מה שקורה בעתיד הוא "עולם הבא".
יש מחלוקת עקרונית בין הראשונים: מייצגים אותה באופן בהיר ביותר הרמב"ם והרמב"ן:
לדעת הרמב"ם, עולם הבא - המקום אליו מגיעות הנשמות בסוף הדרך, הוא הויה רוחנית, שונה לחלוטין מהמציאות החומרית שאנו חיים בה. זו הסיבה שהנביאים לא מתארים את העולם הבא - מפני שאין בידינו יכולת להבין אותו (ועיין עוד בדעת הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ח).
לדעת הרמב"ן, עולם הבא הוא העולם הארצי שלנו בעתיד, לאחר ימות המשיח ותחית המתים, כאשר המציאות תהיה הרבה יותר שלמה וטובה.

הואיל ודעתי קרובה לדעת הרמב"ן אמשיך לבאר על פי שיטתו:

לפי שיטת הרמב"ן לאחר המוות הנשמה עולה למעין משפט שמימי. אם היא חייבת אז היא עוברת לגיהנם כדי לעבור ייסורים שיביאו לה תיקון (אלו ייסורים רוחנים שמתאימים להויה נשמתית - כל התאורים של גיהנום אינם כפשוטם אלא רמז לייסורי הרוח של הנשמה).

להלן ציטוט מתוך שער הגמול של הרמב"ן: (http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hagmul/4-4.htm)

"מבואר הוא מדברי חכמים זיכרונם לברכה, ואחוז ביד מקבלי התורה, שגיהנם הוא מקום דין ומשפט לענוש בו החוטאים בנפשותם ביסורין וצער שאין להם דמיון בעולם הזה. לפי שיסורי העולם הזה הם בגוף שפל, גס הבריה ועב וכבד. והעונש והצער ההוא בנפש הזכה הדקה הבאה בברייתה. וכמו שרגש האדם בנגיעת המחט בבשרו רב מהרגש החמור מפני גסות ברייתו; ואף בבני אדם, זכי הגוף והנקיים בדעות וביצירתם, מרגישין ביסורין וצער יותר מן הגסים עבי הגוף משובשי הדעת וההרגש, המורגלים במלאכות הכבדות והנמבזות, שנעשה בשרם כבשר הסוס והפרד; כן הרגש הנפש ביסוריה גדול מאוד מיסורי הגוף לרוב הרגשתה וזכות בריתה. ואין ערך ודמיון בין אותו הצער החזק הגדול, ובין שאר בעלי החיים בגופותם בשום פנים".

לאחר המשפט לרשעים, לצדיקים ללא משפט – מגיע הנשמה אל גן העדן העליון – מקום המתנה זמני לנשמות: "כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו זיכרונם לברכה "גן עדן", ופעמים קורין אותו "עליה", ו"ישיבה שלמעלה".
לאחר ההמתנה – כאשר יבוא המשיח והמתים ישובו כולם בתחית המתים לעולם הזה: "ואחרי כן יבא המשיח והוא מכלל חיי העולם הזה, ובסופה יהיה יום הדין ותחיית המתים, שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקדוש ברוך הוא, והוא העולם הבא, שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון כהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה, ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים".

"גלגול נשמות" לא מזכיר הרמב"ן בפרוש. הוא רואה זאת כעניין סודי שאין לפרט אותו, הוא קורא לו 'סוד העיבור': "אף על פי כן, עם העלמה הזאת, יש בטענה זו סוד נמסר לאנשי התורה והקבלה, והוא נרמז ברמז חכמינו זיכרונם לברכה ונכלל בעניין סוד העיבור, שחכמים מוסרין אותו לתלמידיהם הראויים, והוא תשובתו שלאליהוא על תוכחותיו שלאיוב".