שאלה
שלום רב.. אני יודעת שהשאלה שלי תישמע אולי מוזרה אבל זה די מציק לי..
אני חניכה בסניף "עזרא". הסניף שלנו תמיד היה חזק מאד מבחינה דתית, אך בשנים האחרונות הוא התחזק עוד יותר.. תמיד הסניף היה נפרד מאד, אבל בשנים האחרונות הוא אפילו יותר נפרד. לדוגמא הפרידו לא מזמן את הגרעין, כל הפעילויות נפרדות- כולל מסעות, אפילו ארוחות סניף נפרדות וכו'.. מה שמציק לי בסניף, זה שאפילו לא מדברים אחד עם השני.. אם בן מהסניף יראה בת מהסניף ברחוב הוא לא יגיד לה שלום.. ואם יראו שני חניכים [בן ובת] מדברים באמצע הסניף, אפילו אם אחד מהם שאל את השני סתם שאלה טכנית אפילו, אז ישר יתחילו לרכל עליהם ולהסתכל עליהם בעין עקומה מאד.. רק הצוות מדברים בינם לבין עצמם וגם זה בקושי, רק את הדברים ההכרחיים. בקושי "שלום, מה שלומך"- וזה מפריע לי מאד!
אני יודעת שהפרדה כזאת קיצונית עדיפה אולי על חברה מעורבת בצורה קיצונית, אבל בכל זאת.. זה מפריע לי! האם ההפרדה באמת צריכה להיות עד כדי כך קיצונית?! האם אין מקום להגיד "שלום" ברחוב אחד לשני- אפילו אם זה לא מדריכים מהצוות אלא חניכים- האם דווקא ההפרדה הזו שרק מתגברת עם השנים היא האידיאל?!
תשובה
שלום וברכה
אני לא מכיר את המציאות עליה את מדברת.
עמדתי הידועה היא שאיני חושב שכך בונים חברה צנועה. כך בונים משהו שאינו מחויב על פי ההלכה, אינו בריא, והוא גורם לעיתים לבעיות קשות (אין לאף אחד דרך לבדוק האם אותם הצנועים בסניף הם גם אלה שלא גולשים לאתרים איומים המצויים ברשת).
מעבר לכך, כולם יחיו בסופו של דבר בחברה מעורבת - בלימודים, בעבודה, במפגשי זוגות וכדו' - ואיני רואה איזו הכשרה הם מקבלים לכך.
כל טוב