שאלה
שלום רב,
אודה לך באם תסייע לי בסוגייה לא פשוטה- התמודדות של נפגעי נפש (לא במצב פסיכוטי), המתגוררים בקהילה, רווקים, בני 40-50, עם יצר המין. הרי ביהדות מכירים בקיום הדחף המיני כיצר טבעי וקיים, ווכן מתנגדים לפרישות מינית, והתנזרות. כיצד אדם עם יצר, אמור להתמודד עימו שהדרכים הידועות לפורקן- אוננות או זנות אסורים. ברור שאדם שיבחר בדרך זו מתמלא רגשות אשם קשים ללא דרך מוצא.
נוצר קונפליקט בין הדת והרצון להיות אדם שומר תורה ומצוות, ומאידך יצר טבעי. האם ישנה פשרה, היתר למצב זה??
אודה לכם על תשובתכם, בהקדם האפשרי.
תודה
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה גדולה מאוד שאני מתלבט בה זמן רב. שוחחתי בה עם גדולי תורה לא מעטים, ולא קבלתי תשובה חד משמעית. ההלכה הקדומה הכירה במעמדי ביניים, כגון פילגש, ודבר זה מלמד על הכרה בבעיה המועלית בשאלה. ברם, ההלכה כיום אינה מכירה במעמד זה, ומכירה רשות לקיום יחסים רק במסגרת נישואין, דבר המעלה שאלות רבות במקרים בהם עוסקת השאלה, כמו גם באלמנים צעירים וכדו'.
אני לא מכיר הדרכה כללית המתאימה לכולם, שהיא הלכה המתירה קשר מיני מחוץ לנישואין. יש מצבים בהם פוסקים יתירו באופן אישי וללא פרסום את הקשר הזה אם מדובר בקשר מתמיד וקבוע עם אישה מסוימת ולא מזדמנת, אך זו תשובה שתינתן בהדרכה אישית בלבד.
כל טוב