התבודדות בגינה?

שלום

התבודדות היא דבר טוב, במינון ובאם היא מגיעה ממקום רגוע ובריא.
אמנם, העיקר אינה ההתבודדות.

אני מציע ללמוד ספר מסילת ישרים, בו יש מסילה כיצד להתקרב לד' בלי קיצורים ועל ידי שיפור האישיות לישרה יותר.

יש לעבוד על המידות, ללמוד תורה, להיות ישרים, לכבד הורים, ולקיים את המצוות.
התבודדות היא שולית, גם אם חיובית לפעמים.

אמנם בחסידויות מסויימות (וגם גדולי הדור בימי האר"י) נהגו להתבודד, ואכן יש אנשים שזה מוסיף להם יראת ד', אך זה אינו עיקר החיבור לד' גם לשיטתם, אלא עבודת המידות והתורה בעקביות.

ה'פחד' הוא השפה בה הנפש מודיעה לנו שיש סכנה קריבה.
אמנם, לא תמיד מדובר בסכנה גשמית.
לפעמים הנפש חשה סכנה אחרת, למשל סכנה רוחנית שהאדם בורח מעצמו ואינו מודע מספיק לעצמו.
כשיש תפאורה אחרת, כמו אנשים, קולות וכדומה, הנפש אינה מפחדת, כי אין סכנה שהאדם יפגוש את עצמו, הוא עסוק בסובב אותו.
אך כשהאדם לבד או בחושך, הוא מפחד שכן אין מה ומי שיסיט את דעתו מעצמו.
הוא מפחד מהסכנה שמא יפגוש את עצמו ויאלץ להתמודד עם חולשותיו ובעיותיו. האדם ממציא בדימיונו 'מזיקים' וכאילו מפחד מהם, אך זו תחפושת לבריחה מהתמודדות עם עצמו.

אם את חושבת וחשה שההתבודדות מקרבת אותך לד', ומחזקת את המידות הישרות שלך, המשיכי בה, ואל תפחדי.
זכרי שהפחד אינו מה'חיות' ומ'מזיקים' אלא מלפגוש את עצמך.
הנפש מתגוננת ובורחת מעצמה, ויש בעדינות להפגיש אותה עם האישיות שלך.
כמובן, אם אכן יש חיות מסוכנות, הזהרי.

העיקר- בריאות נפשית, המביאה לבריאות רוחנית. ספר מסילת ישרים.

כל טוב