שאלה
שלום,
קודם כל תודה רבה על נתינת האפשרות לקבלת תשובות!
שאלה די דחופה.
כיצד מתמודדים עם 'השוואות' בצוות הדרכה?
חברה שלי מדריכה יחד עם מדריכה נוספת בצוות.
המדריכה הנוספת בצוות עסוקה כל כולה בסניף, בשבט וכו'. זהו מרכז חייה והיא משקיעה שעות רבות למען מטרות אלו.
לעומת זאת חברה שלי משקיעה רבות אך יותר בפרופורציה..
היא מרגישה כל הזמן שהיא לא עושה מספיק כי היא משווה את ההספק שלה למדריכה האחרת.
חשוב להדגיש שהחברה כן עושה מאמצים ומשקיעה אך משום שישנם דברים נוספים שעליה להתעסק בהם היא אינה יכולה לתת כ"כ הרבה מזמנה כמו המדריכה האחרת וזה גורם לתחושת אי נוחות בתוכה..
איך אפשר להתמודד?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לא רק שלא צריך להשוות. אם נעמיק בדבר, נראה שאי אפשר להשוות. כל אדם שונה, תנאיו שונים, מצבו שונה, כל השוואה רק עושה עוול עם צד מסוים בכך שהיא מעלימה צדדים אחרים.
ברוב המקרים, כמו כאן, משווים רק את התוצאה, בוודאי עושים עוול נורא.
אמחיש זאת בדוגמה פשוטה: שני אנשים נותנים תרומה. הראשון נותן 1000 שקל והשני נותן 100 שקל. במבחן התוצאה ברור שהראשון נדבן הרבה יותר גדול.
אבל אם נדע שלראשון יש הכנסה של חמישים אלף שקל בחודש, ולשני יש הכנסה של אלף שקל בחודש - ההערכה שלנו תתהפך: השני הרבה יותר נדבן מהראשון.
כך גם כאן: אם כבר משוים צריך לראות מה היכולות של כל אחת מהמדריכות, מה הפנאי של כל אחת? מה החובות הנוספים (משפחה, לימודים...) של כל אחת?
ואולי הראשונה משקיעה בסניף מפני שהיא מקובלת ונעים לה להיות שם והשניה פחות מקובלת ולכן כל שעה שהיא נמצאת היא מקריבה הרבה יותר?
אינני בא לשפוט חלילה, אני בא רק לבטל השוואה שנשענת על מבחן התוצאה בלבד ולומר שחייבים להביא בחשבון את כל התנאים: את היכולת והאמצעים של כל אחת, את ההשקעה, את הסיפוק וההנאה...
עתה מובן שאין לנו כל אפשרות להקיף באמת את כל התנאים – אין לנו כל דרך לקיים השוואה אמיתית. מעתה כל אחד יתבונן בעצמו, ישתדל להגיע אל הטוב ביותר שהוא מסוגל, וישמח בחלקו.