הרצון להתחתן - אמיתי או לא?

שאלה

בס"ד

שלום לכבוד הרב!

בזמן האחרון נושא הזיווג/הנישואין מטריד אותי, ואני לא יודע מה לעשות!

אודה לרב אם יוכל לייעץ לי בנידון:

אני בחור דתי כבן 20 במהלך שירות צבאי "רגיל" (לא קרבי,ולא הסדר).

אני רוצה מאוד להתחתן בקרוב (תוך שנה-שנתיים), אך חושש שאולי הרצון שלי הוא עצת היצר, ושאינני באמת "בשל" להתחתן.

(יש לציין כי כרגי אין מועמדת "על הפרק").

מצד אחד, אני חושב שהקמת בית ומשפחה זה עיקרון חשוב, ו"יפה שעה אחת קודם".

אני גם מרגיש שאני "חצי בן אדם", ושחסר לי משהו בחיים.

אך מצד שני, אני חושש שאולי אני לא ממש בשל לנישואין, מכל מיני בחינות (כלכלית בעיקר).

כלומר, שמצד ה"לב" אני מאוד רוצה להתחתן בקרוב, אך מצד ה"שכל", אני לא בטוח שזה הזמן...

ניסיתי כמה פעמים "לשכוח" מהעניין של שידוך/נישואין אבל תמיד הדבר חוזר ומעסיק את מוחי!

אני פשוט לא רגוע בזמן האחרון...

אפשר לומר שאני חושב על העניין באובססיביות לאחרונה...

אני מתקשה לדעת אם הרצון שלי הוא רצון אמיתי, או שמא עצת היצר "שרודפת" אותי...

אני לא יודע להבחין אם הרצון הזה להתחתן הוא רצון רוחני, או שמא רצון גשמי!?

או אולי שניהם?

האם יש משהו רע בזה שהרצון הוא רצון גשמי בנוסף לרוחני?

אני קצת מתוסכל בימים האלו, ולא יודע מה לעשות...

האם עליי לנסות ולדחוק את עניין הנישואין עד לשלב אחר בחיי, או שמא עלי לנסות לממש את הרצון שלי להתחתן בקרוב?

אני יודע (מתשובות שהרב ענה לשואלים אחרים באתר) שכבודו דוגל בנישואין בגיל מוקדם יחסית:

"אני מאוד בעד נישואים בגיל מוקדם - כל מי שעשה את זה נכון - הרויח", כך הרב כתב למישהו ששאל על נישואים בגיל מוקדם.

השאלה היא, מה הכוונה "מי שעשה את זה נכון"...?

איך אדע שאני אעשה זה מתוך הסיבות הנכונות, ובאופן נכון?

אשמח אם הרב יוכל לכוון אותי בנידון.

בתודה מראש,

מיקי.

תשובה