שאלה
קראתי הסבר כלשהו ש"פעם עד קבלת התורה הייתה ענישה כללית לכל העם אבל מאחרי קבלת התורה נהפך הדבר וכל אדם מקבל על עצמו את הדין שהוא צריך לפי הפירוש לפסוק-"מה' לא תצא הרעות והטובות"-הרעות לצדיקים והטובות לרשעים ז"א שפעם אם רוב הדור היה חייב היה גם רע לצדיקים אבל אחרי נתינת התורה נדבק החיים עם הטוב והמוות עם הרע ולא יוצאת טובה לעושה רעה,אם כן, התשובה לתמיהה היא שמה' לא יצא דין מעוות – רעה. הרע בא על האדם בשל מעלליו, ואין הוא בחירה שרירותית של הבורא."- לא הבנתי כמה דברים:
א.אז כל רע שבא על האדם הוא צריך להבין שזה בעקבות חטאים שהוא עשה??
ב.וכתוב שיש ערבות הדדית בין עמ"י ורע או טוב שאדם עושה משפיעים בעולם,אז איך זה מסתדר עם כך שכל אדם נידון לבד??תודה.השאלות ממש מטרידות אותי.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
א. לא כל רע שבא על אדם הוא עונש בעקבות חטאים.
הרבה דברים קשים דוחפים אדם להתחזקות באמונה. אני אישית מכיר הרבה מקרים שאסונות השפיעו מאוד לטובה על אנשים שנפגעו מהם (למרות זאת עלינו לבקש רק טוב אנו מתפללים ש-"לא תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון" איננו מבקשים נסיונות מפני שאין לנו בטחון שנעמוד בהם).
ב. הערבות ההדדית לא שוללת את הדין האישי. במציאות כל הגורמים הללו פועלים יחד.
אם שני אחים ישנים באותו חדר ואחד מהם משכים לתפילה הוא ודאי משפיע על אחיו. אבל אפשר שהאח השני יקום ואפשר שהוא ימשיך לישון - יש עדיין בחירה אישית חופשית.
כל אדם מישראל שעושה טוב, משפיע טוב על הסביבה, ועדיין לכל פרט יש בחירה - משום כך כל פרט נותן את הדין על מעשיו - מקבל שכר או עונש (בעקר בעוה"ב).
גם במציאות הציבורית, יש משקל לרוח הכללית ויש מקום לכל מעשה של כל פרט.