הפרדת בשר וחלב לתינוק

ב"ה,

אלון,

ברכת ה' עליך ועל בינך!

ברור שמצוות החינוך לא חלה אלא בגיל בו הילד מסוגל להבין את המגמה שלשמה עושים את המעשה. כפי שמצינו ביחס לברכה, שאין מחנכים לברך אלא ממתי שיודע למי מברכים. לפני כן, הרי זה דקלום חסר משמעות. ברור, שלא מדובר על הבנה מעמיקה אלא על הבנה בסיסית שיש בורא לעולם.
שנית, יש להבחין בין החובה להפריש את הקטן מאיסור, כגון אם יש למחות בידו כשעומד לעשות מעשה אסור לבין מצב שבו אנו מאכילים אותו את האיסור וכך אנו גורמים לו לעבור על האיסור.
ולכן, בעיקר לאור העובדה שאנו מאמינים שמאכלות אסורות משפיעות על טימטום הלב (ונטמאתם בם - וניטמתם בם, היינו שמביא לטימטום הלב), היהה מקום להימנע מאכילתם אף שכאן לא מדובר במאכלים אסורים שהרי כל אחד מהם מותר ואין אוכל אותם הקטן יחד.
ומצאתי מדרש מענין המופיע בפסיקתא. שם מובא דו שיח בין המלאכים לקב"ה. הללו באו בתביעה לקב"ה שיתן להם את התורה ואילו הקב"ה אמר להם: "מה אתם מקיימים את התורה?! תינוק הנגמל מישראל מקיימה יותר מכם, יוצא מבית הספר, אם היה אוכל בשר אינו אוכל חלב עד שירחוץ ידיו מן הבשר. ואתם, כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר וחלב ואכלתם" מכאן אנו רואים שקטנים יכולים להסתפק בהדחת הפה וברחיצת ידיים ורגליים. 0והמאירי כתב שכל זה דווקא ביחס לקטן שלא מסוגל להמתין שש שעות).
לכן, נראה לי להביא הלכה למעשה מה שפסק בשש"כ: "אף בבית שבו ממתינים שש שעות בין אכילת בשר לחלב מותר להשקות חלב את הילד כבר אחרי שעה.וכך נפסק בערוך השולחן ועוד.

סיכום:
תינוק בין שנתיים, רצוי להמתין שעה אחת בין בשר לחלב. ואם אי אפשר, כיון שיש צורך בדבר, אפשר להאכילו.
וככל שהילד יגדל, כך יש להרחיק משך ההמתנה בין בשר לחלב.

בברכה,

שי