שאלה
לכבוד הרב השלום והברכה,
בקשר לשאלתי על סנדלים לש"צ השיב לי הרב בזו הלשון: "מקומות בהם הציבור נוהג להתפלל עם סנדלים ללא גרביים-יכולים. ברור שעדיף לגרוב גרביים לפני התפילה".
אך עדיין קשה לי, אם אכן תלוי הדבר במנהג המקום ורק בו, ובלי קשר לזלזול או לפגיעה בכבוד התפילה או בכבוד בית הכנסת, א"כ לדוג' כאשר יארגנו מניין בחוף כינר למשל (ששם מצוי הרבה דבר זה), הרי שם מנהג המקום הוא ללכת בבגדי ים או במכנסיים קצרים ורוב ככל האנשים במקום הולכים בצורה זו, ואם הקריטריון היחיד שאנו מתחשבים בו הו מנהג המקום, יוצא שיהיה מותר לש"צ באותו מקום להתפלל כאשר הוא לבוש במכנסיים קצרים או בבגד ים.
מה עוד שדבר זה אינו שייך רק לגבי חוף הים, אלא גם בהרבה בתי כנסת שכונתיים שהרבה מבני הנוער המתפללים במקום ולעיתים קרובות אף המבוגרים, לובשים מכנסיים קצרות עד הברך (או מה שנקרא היום מכנסי שלושת-רבעי) ולפי הכלל של "מנהג המקום" נוכל לומר שבבתי כנסת מעין אלו יוכל הש"צ להתפלל כשהוא לבוש במכנסיים קצרות. כמובן שניתן לתת עוד דוגמאות רבות ומגוונות, לדוג' סבלים או עובדי מפעל הלבושים גופיות, היעלה על הדעת שיוכל הש"צ להתפלל כאשר לגופו רק גופיה? הרי ברור שלש"צ בכל אופן אין להתפלל בצורה כזאת אלא על בשרו להיות מכוסה לפחות עד אחרי המרפק.
מכל הנ"ל נראה שהקריטריון של "מנהג המקום" אינו תמיד מספיק, אלא גם הקריטריון של זילזול וכבוד המקום, הציבור והתפילה, אף הוא חלק במערכת השיקולים ולכן שאלתי אל הרב היא:
מה שונים הסנדלים מכל שאר הדוגמאות שהצגתי שדווקא לגביהם שייך רק העיקרון של "מנהג המקום" ולא מתחשבים בשאר השיקולים???
(אם אפשר, אבקש מהרב להתייחס גם ליתר המקרים שהבאתי (מכנסיים קצרים, גופיה, שרוול שלא מכסה את המרפק) ולא רק למקרה הספציפי של סנדלים - מה מותר לש"צ ומה אסור לש"צ ובאילו מקומות ומצבים? ).
בברכת התורה,
חי ס"ט.
תשובה
חי שלום,
כל לבוש של אדם הנובע מעבודה או צרכים אחרים כגון בגד ים וכיו"ב,אין זה נחשב כלבוש קבוע,אלא בגלל סיבה מסויימת,ועם לבוש כזה אסור להתפלל.
מנהג המקום אינו בגלל סיבה מסוימת אלא משום שכך נהגו.
למעשה ש"צ אינו יכול להתפלל עם שרוולים קצרים,וצריך להתעטף בטלית.
בברכה וכל טוב,
שמואל זעפרני