שאלה
שלום כבוד הרב.אני בשבט מעפילים. לפני שיצאתי למחנה הפניתי לכבוד הרב את התלבטותי ("יציאה למחנה" "יציאה למחנה-המשך-דחוף")וכבוד הרב אמר שאצא. אבל עכשיו, אחרי המחנה, אני עושה חשבון נפש עם עצמי, והגעתי למסקנה שזו היתה טעות לצאת. אמנם היה מאוד כיף, אבל זו לא המטרה-את התכל'ס, את הבסיס פספסנו-לא היה שום מסר במחנה, לא למדנו כלום, ואפילו מבחינת צניעות המצב רק הדרדר, וכאן אני מביאה סיפור: אצלינו במחנה היה שביל גדול שמוביל לאוטובוסים, ובצידו יש יוטה ירוקה שפרוסה ומאחוריה מאהל הבנות.חלק מתכנית המחנה היתה נסיעה לעתלית, ולשם כך היינו צריכים להגיע לאוטובוסים(בכל מקרה כל הזמן הסתובבנו שם אבל...). היוטה הירוקה נגמרת בשלב מסויים, ויש כמה מטרים שרואים הכל לתוך המאהל בנות (בדיוק איפה שהמקלחות ) בקיצור, הלכתי עם כמה בנים לכיוון האוטובוסים וכשעברנו בקטע החשוף הבנים פשוט תקעו את העיניים בתוך המאהל בנות, אבל אחד ממש הפליא לעשות. אז אמרתי לו בדאחקה (בדיחה בלשוננו)מה אתה עושה?! אתה לא אמור להסתכל לשם! אז הוא ענה לי: אבל אני רוצה!. פשוט הזדעזעתי. מה זאת אומרת רוצה?! ואני רוצה להיות ראש הממשלה! אז מה?!(כמובן שלא עניתי לו, אבל זה נתן לי מושג מסויים על רמת הצניעות שם) הבעייה היא שבדורנו אף אחד לא רוצה לשים גבולות. אז אם ככה, אפילו מבחינת צניעות המחנה לא עזר אלא רק גרע, כי אפילו בנות שלא הולכות לבריכה מעורבת עיני בנים שזפה אותם. מה זה נתן לנו? הרי הם יכלו לעשות את זה גם אם הם היו נשארים בבית? ולגבי התפילות-מי שלא רצה לא התפלל אפילו תפילה אחת.(והיו הרבה כאלה)
סליחה על האורך, הדברים פשוט יוצאים מן הלב.
תודה רבה.
תשובה
ב"ה
מכתב גלוי מאחד ממקימי המדינה
"בזמנו, המלצת בפני להצטרף לתנועה הציונית לעלות לארץ ולהקים מדינה.
עשיתי כמצוותך וחשתי שאני שותף למהלך גדול. עתה, לאחר זמן, רציתי להודיעך שהתאכזבתי.
רבים, רבים מדי מחפפים במצוות. לא רואים את עצמם מחוייבים לעולם של הלכה. המסורת היהודית שלשמה חזרנו לארץ, נרמסת בראש חוצות. אין מלך בישראל.
לשם מה חזרנו לכאן? כדי לצפות בחילול שבת נוראי, כדי לפגוש יהודים שלא מתפללים? לשם מה באנו לארץ! די נמאס! יש גבול למחיר אותו אני רוצה לשלם.רק אמש סיירתי עם קבוצה של אנשים, רציניים דווקא. הייתם צריכים לשמוע איך הם דברו. שום ערכים. ללא שמץ של רוחניות.
זהו. אני עוזב"
כן, בני עקיבא, לא קמה במנותק מהמציאות. היא כמו מדינה. היא ביטוי למה שקורה מסביבנו. ואם נסתגר, ואם לא נצא למחנה, ואם לא נהיה יחד במחנה תהיה יותר צניעות? יותר תפילה? יותר אהבת ה'?
מה היו עושים רוב הנוכחים במחנה אילו לא היו שם? רואים עוד שעתיים טלויזיה?! מתבשמים מההבל והזימה שכלי התקשורת מציפים אותנו?
אילו הייתי עונה לאותו "מאוכז ציונות" הייתי מציין בפניו שעליו ללמוד להביט בכוס המלאה, להבין שיש תהליכים והם לוקחים זמן רב, לא פשוט לשנות עם אחרי אלפיים שנות גלות.
הייתי מסביר שמתרחש כאן תהליך עמוק של בירור שבסוו נוכל לראות איך כל חלק ממנו תרם לבנין הגאולה השלמה.
הייתי מסביר לו כמה הוא תרם לשלבים הללו, כמה גדול חלקו בבנין האומה.
בברכה,
שי