הכנת לימונדה בשבת

יש דרך לסחוט לימון בשבת, והיא תלויה בכמה יסודות.

קודם כל צריך לדעת שיש שלוש סוגי פירות:
1) זיתים (שמן) וענבים (יין) - אסור לסחוט אותם בשבת מדאורייתא.
2) הפירות שרגילים לסחוט לעשות מהם משקה, כמו תותים ורימונים, תפוזים וכיוצא בזה - חז"ל גזרו שלא לסוחטם בשבת, שדומים לזיתים וענבים.
3) פירות שלא רגילים לסוחטם למשקה - כמו מלפפון - מותר לסחוט אותם בשבת, אפילו אם מי שסוחט אותם מעוניין לשתות את המיץ שלהם (מי שרוצה לשתות מיץ מלפפון בשבת - באמת שיהיה לו בתיאבון...).

אז באיזה אחד מהם הלימון נכנס?

הרא"ש כותב שהלימון הוא בקטגוריה השלישית של פירות שמותר לסחוט, כי לא סוחטים אותו למשקה, רק לתבל בו אוכל.

אחרי הדור של הרא"ש השתנתה המציאות, כמו שמובא בבית יוסף "שבמצריים נוהגים לסחוט לימוני"ש לתוך מים שנתנו בהם סוקר לשתות לתענוג, ואין נמנעין מפני כך לסוחטן בשבת לתוך אותן מים, ולא ראינו מי שמיחה בידם ולא ראינו מי שפקפק בדבר". הבית יוסף מביא שני הסברים למה זה מותר.
א. מיץ הלימון בפני עצמו אינו משקה, אלא רק כשמערבבים אותו במים וסוכר, ולכן אינו דומה לענבים וזיתים, שהמשקה שלהם נשתה לבד (אדרבה, אם מוסיפים דברים ביין ובשמן הוא פחות איכותי:)).
ב. הלימון אינו נסחט בפני עצמו לעולם, אלא נסחט ישר לתוך המים, ולכן הוא דומה לתבלין ומותר.

וכך פסק השו"ע בסעיף הקצר ביותר בספרו (רק שלוש מילים!): "מותר לסחוט לימוני"ש" (או"ח ש"כ, ו').

עכשיו, היום אנחנו רגילים לסחוט את הלימון קודם כל בפני עצמו, ורק אחר כך שופכים לקנקן את המים והסוכר. אז מה יהיה הדין?

לפי ההסבר הראשון של הב"י, עדיין מותר. כי עדיין לא שותים מיץ לימון בפני עצמו.
אבל, לפי ההסבר השני - יהיה אסור. כי הלימון קודם נסחט בפני עצמו, כמו הענבים והזיתים.

לכן כתבו האחרונים לחשוש להסבר השני, ולא לסחוט בימינו מיץ לימון בפני עצמו (משנה ברורה סימן ש"כ סקכ"ב בשם החיי-אדם).

אז איך בכל זאת יהיה מותר להכין לימונדה בשבת?

יש היתר נוסף. פירוש המילה "סחיטה" היא הוצאת משקה מאוכל. ולכן אם המשקה הופך מיד לאוכל - אין כאן סחיטה, אלא רק הפרדת אוכל מאוכל. לכן מותר לדוגמא לסחוט ענבים על תבשיל כדי לתבל אותו (שו"ע ש"כ, ד').
וכך גם בלימון שלנו, נשים קודם כל את הסוכר בקערה, ועליו נסחוט את הלימון - וכך הוא יהפוך מיד לחלק מהאוכל=הסוכר, ולא תהיה פה סחיטה.

הבן-איש-חי (ש"ב יתרו, ה') נתן סימן לזכור איך להכין את הלימונדה בשבת, מהפסוק בפרשתנו (ויצא) "והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", "סלם" ראשי תיבות: "ס"וכר, "ל"ימון, "מ"ים.

וכך מותר לסחוט את הלימונדה בשבת, וכדברי הב"י "לשתות לתענוג", ולכוון לעונג שבת.

ולסיום, כתוב בזוהר הקדוש שלישיבה של המשיח מכניסים רק את מי שיודע להפוך מר למתוק, ואפשר לחשוב על זה כשמכינים את הלימונדה, שאנחנו בעצם הופכים את הלימון החמוץ ללימונדה מתוקה.
וזה סוד החיים, לקחת כל נקודה כואבת, מרירה וחמוצה, ולמצוא איך אפשר להוציא ממנה הכי טוב ולהמתיק אותה!

ולכן נעשה כהוראת הבן איש חי, ונשים בנפשנו קודם כל סוכר, מתיקות, שמחת חיים והבנה שכל מה שה' עושה הכל לטובה, ורק על גבי זה אפשר לסחוט את הלימון, להתמודד עם המרירות ולראות בה את הנקודה הטובה, וכך יבנה סולם מהארץ עד השמיים!

בהצלחה בכל מעשה ידינו ושבת שלום!