שאלה
שלום לכבוד הרב!
אני בת 29 נשואה וברוך ה׳ נפל בחלקי להיות אמא מאושרת ,לאחר שנתיים של תפילות לקב״ה שיענה לתפילתי ובזכותו יש לי היום שני ילדים מקסימים בת ובן שרק לאחר היותי אמא גיליתי כמה באמת גדולה האהבה של אמא לילדיה.
לצערי לפני כחודשיים נפטרה סבתי האהובה (מצד אימי) ממחלת הסרטן בטרם עת והנה ממש עכשיו לפני יומיים נפטר גם דודי שהיה רק בן 56 (אח של אימי) בפתאומיות כזו מדום לב וזה היה ביום שישי ... עקב תקופה קשה זו לי ,לבני משפחתי וודאי לאימי מתרוצצות לי המון שאלות בראש שהייתי שמחה אם תוכל לענות לי בכדי שאמצא את השקט שבי שוב :
1. אימי די מרוסקת נפשית ואיני יודעת איך לעודד אותה ובאיזה מילים להשתמש ( הורי שומרים מסורת אך אינם שומרים שבת ואני גם לא חושבת שהאמונה שלהם חזקה כמו שלי - אנחנו חמישה אחים בבית ואני היחידה ששומרת שבת ובאמת מאמינה באלוקים) ?!
2. דודי שנפטר עכשיו התחיל להתחזק רק לפני 4 שנים ובאמת לשמור שבת ואפילו היה החזן הראשי בבית הכנסת במשך כל אותם השנים שחזר בתשובה. שאלתי היא לפי מה שאני מבינה זה שאלוקים לקח אותו, כיוון שסיים תפקידו בעולם הזה אני משערת בגלל שחזר בתשובה והיה כל כך נדיב עם כולם , העניין הוא שלמי זה בעצם טוב שהוא הלך לעולמו - לעצמו או למשפחתו כי אתמול הייתה ההלוויה ויש לו עוד 4 ילדים צעירים שכולם כל כך שבורים עצם זה שהוא איננו עוד ! היה לי כל כך קשה לראות את בני דודים שלי במצב הזה עד כדי כך שתהיתי האם כדאי לי לרצות להגיע לרגע שבו אני אסיים את תפקידי בעולם הזה ולנסות לגלות מה היעוד שלי בעולם ובכך אני מסתכנת בכך שאפקיר את ילדי האהובים ללא אמא ועוד יותר כואב יהיה לי שלא אזכה לראות ולהרגיש אותם יותר או שפשוט עדיף לעכב את הרצון לגלות מה היעוד ובכך להנות ולנצל את כל הזמן שלי בעולם הזה עם אישי והילדים עד שאראה אותם גדלים ומביאים ילדים לעולם ואז כבר ממילא אהיה זקנה ואוכל להגיד אני בעצמי שסיימתי את תפקידי ?! אני כל כך אוהבת אותם שאיני יכולה לתאר לי את חיי בעולם הזה או הבא בלעדיהם ?!!! בטח לא כמו דוד שלי שהיה כל כך צעיר עדיין במותו והיה לו עוד המון שנים טובות לראות את ילדיו ונכדיו גדלים!
3. האם זה נכון שמי שנפטר ביום שישי ועוד בל״ג בעומר יש לו זכות והוא צדיק?!
תודה לך על זמנך ואני מקווה שתאיר דרכי בתקופה קשה זו ,למרות שאני מאמינה ותמיד אאמין שהכל ל
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתם בתקופה קשה, המוות לעולם משאיר תחושות ורגשות של צער רב וגם פחד אצל מי שנתקל בו.
לאבד בן משפחה צעיר זה אסון נורא ואין שום דרך להמעיט בגודל הכאב.
עכשיו קשה להסביר וקשה יותר לשמוע הסברים. עכשיו מתאבלים: מצטערים, כואבים, בוכים, מתגעגעים ומתייסרים. יש בחיים תקופות קשות ואסור לדלג עליהם.
ההלכה דורשת מהקרובים להתאבל - זו לא בחירה אלא חובה!
שבעה ימים לשבת על הרצפה ללא נעלים ללא רחצה וללא בגדים נקיים, להתמסר לאבל ולאבדן, ובמשך שלושים יום נוספים לא לשמוח ולא להנות.
רק כעבור שלשים יום צריך להתחיל לחזור לחיים (על הורים יש שנת אבל).
המוות הוא גזירה מורכבת שלא מוסברת רק כסיום התפקיד: קורה שתינוקות וילדים קטנים מתים - הם ודאי לא השלימו את תפקידם בעולם. לכן אין מקום לעשות חשבונות עם המוות. אין איש יודע מתי יבוא יומו.
אנחנו צריכים לחיות את החיים בדרך הכי שלמה והכי מלאה. לעמול לטובת כל מי שאפשר ולקיים את המצוות במסירות ובאהבה. עלינו לדעת שגם אם אין לכך הסבר - המוות הוא רצון ד' והוא לעולם רצון טוב.
הדרך הנכונה להנחם היא בידיעה שהמוות איננו חדלון חס וחלילה. אמנם יש כליון לגוף אבל הנשמה ממשיכה את קיומה במציאות אחרת - רוחנית.
תלמדי את אמך לומר את תפילת "אלוקי נשמה":
אֱ-לֹהַי! נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה .
אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי,
וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, ולְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא .
כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי.
רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת .
בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.
יש נחמה גדולה בתפילה חשובה זו.