החופש כנסיון אמוני

בס"ד
שלום רב,

בכל בוקר, כל השנה, אנחנו מתפללים: "שלא תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון".
אנחנו יודעים אמנם שמי שעומד בניסיון מגיע לדרגות גבוהות - אבל אין לנו כל בטחון שנעמוד בניסיון, אנחנו חוששים הרבה יותר מהבזיון. לכן אנחנו מבקשים שלא יבאו עלינו נסיונות. כך גם בחופש - עלינו להתרחק מכל נסיון, עלינו לזכור היטב את החשש - שלא נגיע לבזיון.

האמת היא שאת הבסיס לעמידה בפני הקשיים הרוחניים של החופש יש לך – בעצם זה שהדבר מטריד אותך ומעורר אותך לחפש תרופה – זה עצמו כוח שיסייע לך להתמודד. אבל לא די בכך, הקשיים גדולים וכנגדם צריך הרבה כוחות.

שני עקרונות מובילים אותנו בכל דרכי החיים: 'סור מרע' ו-'עשה טוב'. שני העקרונות הללו מחזקים ומעצימים זה את זה: לא נוכל להתקדם רק עם אחד מהם.
כדי להתחזק ב-'סור מרע' חייבים להתעצם בכוחות, את הכוחות הללו משיגים מתוך ה-'עשה טוב'.
כך גם בחופש – כדי שיהיה לנו כוח לעמוד בפיתויים שונים ולא להסחף למקומות ומעשים שלא ראויים לנו, עלינו למצוא מקורות כוח – אלו יבואו מתוך ה-'עשה טוב' = פשוט לעשות מעשים טובים:
לעזור בבית בדברים שאנחנו נהנים לעשות (להכין אוכל? לתקן דברים בבית, להכין קישוטים לבית? לשחק עם האחים הקטנים? לבקר אצל האחיינים ולעזור לטפל בהם?) אפשר גם לבקר אצל סבא וסבתא או דודים – ואצלם לסייע בניקיון; טיפוח החצר; או סתם לארח להם לחברה צעירה ונחמדה.
אפשר להחליט לטפח את החצר או הגינה בבית הפרטי או בבית המשותף (בהסכמת השכנים כמובן) לעשות קיטנה לילדי השכנים.
אפשר להתנדב במקומות שונים (לבקר מחלקות ילדים בבתי חולים; לעשות קבלת שבת בבית אבות; לסייע במעון ילדים; לעשות קניות או נקיון בבתים של שכנים קשישים...)

גם לימוד תורה מעניק הרבה כוח, כדאי ללמוד תורה. הכי טוב כשזה בא מתוך שמחה, ללמוד דברים שמענינים באמת ונהנים ללמוד אותם. אפשר לארגן לימוד עם מישהו צעיר בבית הכנסת, אחרי שחרית או בין מנחה למעריב.

בהצלחה!