הוספת סוכר לתה בשבת

גאון עוזנו הבא"ח (שנה שניה פרשת בא), כתב כי הסוכר הוא מבושל "וכיון דקיימא לן אין בישול אחר בישול מותר להניח הסוכר בתוך הכלי ולערות עליו משקה חם שהיד סולדת בו", מיהו "חיי אדם" כתב שיניח משקה החם תחלה לתוך הכלי ואחר-כך יניחו הסוכר בתוכו וטוב להזהר בזה דאין פסידא ולא טורח בכך" (וכך נוהגים להחמיר הפוסקים כדעת רבנו זלמן בשו"ע הרב). ואם-כן, פשיטא שמותר להניח סוכר בכלי שני לכולי עלמא.

ולגבי טבליות סוכרזית או טיפות סכרין שהן אינן מבושלות, הנה המשנה בשבת (מב) אמרה "האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה". והסביר רש"י "אבל נותן הוא לתוך הקערה - דכלי שני אינו מבשל".

והתוס' (ד"ה "כל שבא בחמין" בדף לט) כתבו שאין שורין בכלי שני "דהואיל דהמים חמים מיחזי כמבשל", אולם תבלין מותר "ואף על גב דתנן לקמן 'אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי' היינו דווקא תבלין שהן עשויים למתק את הקדירה ולא מחזי כמבשל".

ולפיכך פסק השולחן ערוך (שיח סעיף י') "אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהן מכלי ראשון" - האיסור הוא דווקא לערות מכלי ראשון אבל מכלי שני מותר (וראה משנב"ר ס"ק עד).

ובכלי ראשון אסור אף שאינו על-גבי האש כפי שנתבאר שם (סעיף ט) "כלי ראשון אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל כל זמן שהיד סולדת בו לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין", ובאר המשנב"ר (ס"ק, ס"ה) "אבל בכלי שני מותר לתת תבלין אפילו יד סולדת בו דאין מתבשל שם".
כלומר, כדברי התוס' אף-על-פי שבעלמא כלי שני מבשל, בדבר שבא רק למתק ומתבשל במשקה אין חוששין ומותר לערות מכלי שני, וכן פסק השו"ע (שם סעיף ט,).

על-כן, סכרין או טיפות סכרין הממתיקים את המים ומתבטלים בהם מותר להניחן בכוס כלי שני אעפ"י שהיד סולדת.



לסכום:

א. מותר לערות מים רותחין על דבר מבושל כל צורכו והוא יבש.

ב. דבר מבושל כל צרכו מותר להניחו אליבא דכולי עלמא בתוך כלי שני אף-על-פי שהיד סולדת בו.

ג. דבר שבא למתק כמו סוכר, סכרין שאינו מבושל וכדומה, אסור להניחו בכלי ראשון שהיד סולדת בו אף-על-פי שאינו על גבי האש ואסור לערות מכלי ראשון אבל מותר להניחו בכלי שני.

ד. אם חסר באוכל תבלין פלפל, מלח, לדעת רוב הפוסקים אף-על-פי שהורידו את הסיר מהאש אין לשים תבלין בתוכו אבל בתוך צלחת מותר.