שאל את הרב

הדתות לעומת היהדות לפי הרב קוק

הרב גלעד שטראוס הרב גלעד שטראוס 02/09/12 16:55 טו באלול התשעב

שאלה

שלום רב

לפי הרב קוק ("זרעונים" - "ייסורים ממרקים") - ה"דתות" השונות (כנצרות והאיסלם) למעשה נדחות ע"י הנפש (וע"י האנושות) מכיוון שהם "חונקות את החיים" והנפש האנושית דוחה אותם. היהדות, לעומת זאת, לא חונקת את החיים אלא טוענת כי החיים מגלים עוד ועוד את מציאות ה' בעולמנו, ולכן יש לחיות עוד ועוד ולעשות כל דבר בצורה מושלמת כי בזה מגלים "שלימות אינסוף".

אני סבור כי דווקא הגדרת האלוקות לפי שיטת הרב קוק, וכן לפי שיטת ר' סולובייצ'יק -ובכלל, לפי ה"פילוסופיה היהודית", הוא קר וחסר חיים. למשל החסידים פונים לקב"ה כ"אבא" וכ"מלך" ומרגישים אליו ממש רגש חם, וזו מרכז עבודת ה' שלהם. איך לעומת זאת ניתן לעבוד את ה' בחיות לפי ההגדרות הקרות כמו לפי שיטת הרב קוק? (שלימות אינסוף, שורש קיום העולם... וכו'. איך ניתן להתחבר לזה רגשית???)

תשובה

בס"ד
שלום רב,

ב-"זרעונים" הרב קוק אומר שכל דת ואמונה יש לה תפקיד בקידום הרוח האנושית: "...הניצוץ האלהי הפנימי זורח בכל אחת מהאמונות השונות, בתור סדרי-חנוך שונים לתרבות האנושית, לתקון הרוח והחמר, השעה והעולם, היחיד והצבור שלה, אלא שהם בהדרגות שונות. כשם שכח-הצומח אחד הוא ומתגלה בארז אשר בלבנון ובאזוב אשר בקיר, אלא שבראשון הוא בא בצורה עשירה ומרבה ובשני בצורה עניה ומעוטה, כן אור הניצוץ האלהי בא בגבוהה שבדתות ואמונות באפן עשיר ודרך רוממה ובירודה שבהן באפן מטשטש, בעני ושפלות. הרשעה והבערות האנושית עותה את הדרכים של נטית האדם הכללית, השואפת אל הטוב, אל האמת, אל האשר הרוחני במעמקי מובנו. אבל גם במעמקי הקלפות היותר גסות גנוז וחבוי הוא אותו ניצוץ הטוב, אור ד', אור האורים, שאי-אפשר לנו לבטאו ואיננו יכול להתלבש באותיות של שום מבטא גם לא של שום רעיון".

לא מצאתי דברים שאתה מזכיר אודות הדתות האחרות: שהם "חונקות את החיים" והנפש האנושית דוחה אותם.

מכל מקום לשאלתך אודות מקומו של הרגש בעבודת ד'. הרב קוק מבדיל בין שתי דרכים של פניה אל ד': בשכל וברגש.

פניה שכלית נעשית בכוח לימוד ומעשה, זו פניה שלא יכולה, גם לא מנסה להגיע אל העצמות האלוקית. היא עסוקה רק בתארים, בהופעות האלוקיות בעולם. גם בכך יש הרבה שמחה והתרגשות של התעלות והתקדמות רוחנית ומעשית.

לצידה יש פניה רגשית, חמה, מתלהבת ועוצמתית מאוד, זו הפניה שמכוונת אל העצמות האלוקית ומתבטאת בתפילה.

להלן ציטוט אחד המקורות בהם הרב קוק מסביר רעיונות אלו: (אדר היקר ועקבי הצאן / עקבי הצאן / עמוד קמו)
"על-כן כל אותם אוצרות העיון וגדולת השכל המעשי והעיוני, שהם מקירים מהרגש הפנימי, הנם מיושבים ומבונים רק על הככר האידיאלי, הבא מצד היחש התארי, שהוא יליד הדעה האנושית המבוכרת, שרק היא יכולה להיות גם מעשית ואידיאלית באמת, לאחר שנתבררה על העסק הכללי של חזיון המציאות בכללו ויחוסו אליה.

והרגש הפנימי הפונה אל עומת והעצם, היא הנקודה הנותנת חיים לכל היחש האידיאלי, באשר כל האידיאלים כולם הם נובעים ממקור חיי החיים, מצד אותה ההכרה הנצחית, המתרוממת מעל כל רם, ומשתפלת מכל שפל.

כן הוא בתאור עבודת אלהים, שרק בעומק הרגש גנוזה היא המחשבה הראשית על דבר העצם, שהיא הניה היותר ילדותית גם היותר נשאה; אבל המרחב של הדעה והדבור הוא תמיד מכוון לעומת האידיאלים האלהיים, שממילא מובן שהם נובעים ממקור אידיאל האדיאלים, חיי החיים, חפץ החפצים, רצון הרצונות או רעוא דרעוין עד אין- סוף למשגב ורוממות, ההולך ואור באורך העתיד".

כתבות נוספות