הדרכה של שבטים קטנים

שלום לך,
אתה צודק. לא קל להדריך שבט נבטים. לפעמים מרגישים כמו בייביסיטר, קשה יותר להעביר להם רעיונות גדולים, וגם קשה לחוש את ההשפעה עליהם.
אבל דע לך שמבחינה מסוימת אתה יכול לעשות יותר מהמדריכים של השבטים הגדולים.
חבר'ה צעירים הרבה יותר פתוחים לשמוע ולקלוט רעיונות ומסרים, מאשר בגיל מבוגר יותר, כשהאדם כבר מרגיש שהוא יודע (או שנדמה לו שהוא יודע…) מה הוא חושב על כל מיני דברים.
מצד שני, לצעירים יש יותר מרץ ופחות משמעת ולכן הם מפריעים יותר וזו נקודת הקושי.

דבר שחשוב תמיד, ובפרט לגבי שבט צעיר, הוא הדוגמה האישית. כל דבר טוב שהם רואים אצלך, גם כשהם לא מפגינים התרשמות והתלהבות מכך – נקלט בתוכם. יתכן שרק כאשר החניכים שלך יגיעו למעפילים והרואה, תתגלה ההשפעה שלך עליהם, וגם אז לא תוכל לדעת בוודאות מה בא ממך ומה מסיבות אחרות. העיקר הוא שאין לחשוב שאם לא רואים 'תוצאות בשטח' זה אומר שאתה לא תורם להם. כל דבר, אפילו קטן, תורם ומוסיף.
סיפר לי מחנך אחד, שפעם בא אליו תלמיד שלמד אצלו בעבר. אמר לו התלמיד שהוא מאוד התחזק מדבר מסוים שאותו מורה אמר באיזה שיעור. אמר לו המורה: אבל זכור לי שבאותו שיעור אתה ישנת (וגם נחרת...), ובכלל לא הקשבת? ענה לו התלמיד שהוא כן שמע חלק מהשיעור, למרות שלא ראו עליו, ולאחר זמן הדברים שהוא שמע מאוד הועילו לו. אמר לי אותו מחנך שמאז הוא למד שאי-אפשר לדעת מה משפיע ומה לא, ושאסור לזלזל בשום-דבר.
ובכלל צריך לדעת, שחינוך זהו תהליך ארוך. צריך להתאזר בסבלנות. גם אם לא רואים את הפרות מיד צריך להמשיך להשקות את הזרע שנזרע, לדשן אותו, לעדור מסביבו. ועם הזמן, בעז"ה, יראו גם את הפרות.
לגבי האידיאלים הגבוהים שהזכרת, אתה בודאי צודק שילדים אינם יכולים להבין דברים שנאמרים בלשון גבוהה וקשה. לכן, יש לקחת את הרעיונות הגדולים, כגון חסד, בין אדם לחברו, אמונה, תפילה וכו' וכו' – ולומר אותם בלשון פשוטה ומובנת. וכן כדאי, כשאפשר, לשלב סיפורים מעניינים עם מסר הקשור לנושא. כי סיפור מעורר יותר הקשבה, והם גם זוכרים וקולטים יותר רעיון שהתקשר לסיפור.
בהצלחה בתפקידך החשוב
יוני, חברים מקשיבים