הגעלת כלי זכוכית וחרס

א. בהלכות פסח יש הרבה חילוקים בין מרן לרמ"א, יש שמרן מקל ורמ"א מחמיר ולהיפך. לפי כף-החיים, מנהג ארץ-ישראל להחמיר כשתי השיטות, אלא כשיש סיבה מיוחדת, שאז כל אחד מיקל כדעת הפוסק שלו.

ב. כוסות המיועדים לשתיה קרה, די לכאורה בשטיפתם במים ובסבון להכשרתם לפסח. אולם יש חשש שמא שתה אדם מהם באמצע סעודתו, לא שטף אותם מיד, ובתוכם נשארו פירורים למשך 24 שעות. כיון ש"כבוש כמבושל", נצטרך אז להתייחס לכוסות כאילו בושל בהם חמץ. כמו כן נחשוש שמא שתו בהם בירה או ויסקי, שהכלי בולעם תוך זמן קצר. אמנם הולכים בכלי אחר רוב תשמישו, אבל לחומרא היינו מגעילים אותם. אבל כיצד נגעיל כוסות מפלסטיק או מזכוכית? לפיכך, אם הכלי אינו בין יומו (לא השתמשו בו 24 שעות), נכשירו ע"י עירוי ממים קרים 3 ימים, דהיינו: מכניסים את הכוסות לתוך גיגית עם מים, ואחר כל 24 שעות מחליפים את המים. וכך 3 פעמים.

ג. באופן זה ניתן להכשיר אפילו כלי חרס שבלע חמץ בדרך של כבישה או חריפות (לא בחום). אבל רק בבליעת חמץ; כשמדובר בבליעת איסור - כגון כלי חרס ששהה בתוכו בשר 24 שעות עם מים - לא מועיל הכשרו ע"י עירוי.

ד. דיני הגעלה מרובים הם, ומשתנים מכלי לכלי. על כן, מי שבידו יקיים מה שאמר רב הונא "אני עושה חדש", היינו קונה כלים חדשים לפסח. אבל ההלכות הנ"ל נחוצות למי שהדבר אינו באפשרותו.

ה. פתרון אפשרי היה להשתמש בכלים חד-פעמיים, אבל בליל פסח ראוי מן הדין להשתמש בכלים יפים ונאים. אמנם עדיף להשתמש בכלים חד-פעמיים - במיוחד בימינו כשיש כלים כאלה מהודרים ונאים - מאשר להכנס לספיקות באשר לכשרותם של כלים אחרים.