שאלה
שלום רב,
לפעמים אני תוהה האם יש לפרש את העונש האלוקי "בזעת אפיך תאכל לחם" כפשוטו או שמוטב לא לקבל את עול העבודה והפרנסה באופן פטאלי, ויש להשתדל (מאחר שאפשרות הבחירה קיימת) למצוא תעסוקה נוחה שאינה מהווה מעמסה רבה ואינה כרוכה בנטל כבד.
במישור האישי, אני חש במצוקה שנגרמת לי בשל העבודה שבה אני עוסק לפרנסתי (עבודה משרדית) שמלבד טרחתה הרבה גורמת לי לתחושה של לחץ ומתח נפשי, עייפות, ותחושה שאני מכלה את זמני בעסקי חולין טפלים שאיני מוצא בהם עניין מיוחד.
אינני עצל או מפונק, אך בעוד שאצל אנשים אחרים העבודה נתפסת כדבר טבעי ורגיל, וחלקם אפילו נהנים מעיסוקם, אני חש כאילו מדי בוקר אני נאלץ להתגבר מחדש על התשוקה לפרוש ממקום עבודתי (למרות השכר ההוגן) ולחפש מקום עבודה שבו אמצא פרנסה קלה יותר. אני מפחד מאוד שבמידה ואתפטר אהיה מחוסר פרנסה (ואכן בעבר הייתי מובטל תקופה ממושכת), וגרוע מזה – אתקשה למצוא בת זוג (אני כבר בן 30, רווק, עדיין לא קבלתי על עצמי עול תורה ומצוות)
שאלתי היא האם "לעמל יולד" או שמא מוטב במידת האפשר להמתיק את העונש ולשאוף למען שלוות הנפש והנוחות הגופנית לוותר על הטרחה המתסכלת, לעזוב את מקום העבודה ולחפש תעסוקה נינוחה יותר.
תודה רבה לך על עזרתך.
אמיר
תשובה
שלום וברכה
הקללה היא קללה אנושית כוללת – צריך לעסוק בפרנסה. ברם, לא מוטל על האדם לתור אחר הפרנסה הקשה ביותר, אלא מותר לו לחפש פרנסה ברווח ובכבוד, וזה אפילו חלק מתפילה.
לפיכך, החשבונות באיזו עבודה לעבוד עוברים משאלת הדת לשאלה הפסיכולוגית האישית, ושם מנסים לעשות את מה שאפשר במסגרת הטובה ביותר. זו הכרעה שלך ויש מה ממד של הימור. מניסיוני למדתי כי יש שהצליחו ויש שלא, אולם המחיר הכבד שעבודתך גורמת לך והעובדה שאתה עדיין לא נושא עול משפחה על כתפך צריכים להיות חלק גדול מהשיקול לחפש עבודה שתאהב.
כל טוב