האמנם, להיות בשמחה תמיד?

בס"ד
שלום רב,
החיים שלנו לא פשוטים. יש רגעים קלים ויש קשים. קוהלת עמד על כך בצורה מאוד ברורה:
"לכל זמן ועת לכל חפץ... עת לבכות ועת לשחוק..."
אדרבא, הידיעה שלך שאת מסוגלת להתמודד ובסוף להחזיר לעצמך את השמחה, צריכה לחזק אותך ברגעים של צער.

עלינו להזהר לא להפוך את הכמיהה לשמחה שתהיה בעצמה סיבה לצער - כאילו חייבים כל היום להיות שמחים ואם לא כך אז כבר נכנסים לדכאון.

רוב החיים מתרחשים במציאות ביניים של סיפוק ועשיה, לא שמחה גדולה ולא עצבות מדכאת. אם כל היום נשמח, מה נשאיר לימים שמחים באמת: חתונות חגים וכד´?

השמחה אינה מטרה אלא מסגרת נכונה לחיות בה את החיים: ´עבדו את ד´ בשמחה´.
יש ימים שמחים יותר בגלל סיבות אישיות או בגלל שאלו ימי חג.
יש גם ימים עצובים יותר בגלל סיבות אישיות או בגלל שאלו ימי צער ואבלות.
מכל מקום אם העצבות חריפה, נמשכת שבועות, וגורמת לאבדן הכוחות - צריך להתיעץ עם רופא מפני שעלולות להיות לכך סיבות עמוקות וצריך לטפל בהן.