האם עדיף להתפלל ביחידות כשאני מתפלל כך יותר טוב?

אמיר היקר,
שלום רב,
דרך ארוכה וקשה היא להיכנס לתוך תיבות התפילה, לעמוד בתוככי דפי הסידור, אך בימים קשים אלה עם ישראל זקוק לאנשים כמוך, המנסים בכל כוחם וכוונתם לשפוך שיח לפני הבורא. דווקא בזמנים מיוחדים אלו צריכים אנחנו את אותם מפתחות מיוחדים, שניתנו לנו בכדי לפתוח שערי שמים.
פלא גדול הוא שהתפילה אכן פועלת, חסד מיחד שנתן לנו הקב"ה לשנות את ההחלטות שלו עצמו. בגלל שהוא מתאווה לתפילתנו, נתן לנו אפשרות לעקור גזרות ולפעול ישועות. וככל שהפלא יותר מופלא, ככה צריך יותר לדייק בו. ככל שהמכונה יותר משוכללת, מסובכת ועדינה, ככה צריך להצמד להוראות היצרן בהקפדה יתירה. לא כל מה שאנחנו רוצים אכן עוזר, ישנם אופנים מאוד מוגדרים שבהם הקב"ה בחר לתת לנו את הכח הנפלא של התפילה. הלכות תפילה הם לא פרטים טכניים, אלא הגדרות מאוד מדויקות, המתכון המושלם והיחידי, שתפילה אכן תפעל את פעולתה הברוכה והנצרכת.
אחת מהלכותיה של תפילה היא התפילה בציבור, ישנו כח עצום שניתן לתפילתם של רבים, שהיחיד בתפילות רבות ונסיונות עצומים, לא יוכל להגיע לקצה קרסוליו של הציבור. "רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס" (ברכות ח.). ככה היצרן רוצה שהמכונה תעבוד. כמו שהתורה הגדירה זמן לתפילה, ככה היא הגדירה את החובה להתפלל בציבור. (אם מישהו נמצא במקום שאין מניין, בכל אופן יתפלל, אבל זו רק תפילת יחיד, שכוחה מוגבל יותר).
לפעמים נדמה לנו שאנחנו מתפללים יותר טוב לבד, רק אנחנו והשמים, אנחנו מכוונים כוונות עצומות, ובמחשבתנו נדמה לנו שאנחנו מלטפים את השמים, מנענעים את כל העולמות, מטפלים בכל הבעיות "תפילה בכוונה". אבל בעבודת ה' צריך להזהר מדמיונות, להזהר מלהמציא דרך פרטית שאין לה מקור. כי הקב"ה, מי שאמור להקשיב ולקבל את התפילה שלנו, אומר שהוא מעדיף אותה אחרת, שאם היית מתפלל עם הציבור, הוא היה אתך "ולא ימאס" בתפילתך.
כמה שנהיה חכמים לא נצליח להגיע לדרגת הבינה של הבורא, שבחכמתו הנפלאה העדיף שככה, דווקא ככה המכונה תפעל.
חשש נוסף שכתבת הוא חשש חברתי, יש עליך כל מיני סטיגמות שליליות, ממי ששאלת אותם שאלות באמונה, ומהחברה בכלל החושבת אותך לילד "פושע" (כלשונך) ואתה חושש להתפלל בדביקות מולם.
כשאנחנו צריכים להתמודד עם החברה שסובבת אותנו, היחידים שיודעים את האמת המוחלטת זה אנחנו. רק אתה מכיר את עצמך, לא משנה מה יגידו ומה יאמרו, היחידי שיודע אם את ה"דוס ממאה שערים" או לא, זה אתה. רוב הפחד מסטיגמה, זה החשש שמקנן עמוק בלב, שאולי הם צודקים אולי הם רואים אותי יותר טוב ממני. ומרוב פחד האדם מתחיל להתנהג כפי שהחברה משדרת לו שהיא מצפה ממנו. אבל זוהי אשליה אופטית עצומה. הם לא מסוגלים לחדור לנבכי הנפש שלך, ואם אתה יודע שהם לא צודקים, שיש להם פספוס, ובגדול, שאתה מתפלל מתוך הרמה הרוחנית שלך מתוך הרמה הדתית שלך, ולא משום סיבה אחרת. ואם אתה יודע, בפנים, שאתה לא מנסה לעשות רושם על אף אחד, אין לך ממה לחשוש ממה שהם יגידו. כי כמו שאמרנו עיקר הפחד "אולי הם צודקים" ועיקר ההתמודדות מתוך הכרה ש"הם לא צודקים".
"ולא יתבייש מפני המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך" (שו"ע א' א').
עיין גם בתשובה אחרת שלנו על היחס לסטיגמות – https://www.kipa.co.il/noar/q.asp?id=1383
ויהי רצון שתזכה להתפלל מתוך טוהר הלב וכוונה ישרה על כל צרכיך וצורכי עם ישראל, "ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל".

בברכה
שמיר, חברים מקשיבים