האם נכון לצאת בזמן יזכור?

ב"ה


שלומות!


לשאלתך התייחסתי באגרת אותה כתבתי לקהילה בה אני מכהן כרב והנני להעביר לך את תוכנה ככתבה וכלשונה.


בברכה,

שי


ב"ה, מוצאי שבת פ' וילך תשס"ב.



חברי הקהילה,

נעם ה' עליכם!


כבר הזכרתי כמה פעמים שאין דעתי נוחה ממה שנוהגים לצאת החוצה בזמן אמירת "יזכור". ראשית, אין זה מכבודם של הנשארים. בעיקר כשאחר כך אנו נוהגים לומר יזכור לע"נ קדושי השואה וחיילי צה"ל. כבודם של אלו מחייב את הישארותם של כל חברי הקהילה. זאת ועוד, היציאה החוצה באמצע התפילה פוגעת באוירת התפילה היחודית. בעיקר קשה בעיני היציאה החוצה באמצע התפילה. יציאה זו גוררת בעקבותיה "הפסקה" שאינה מתאימה לקדושת היום. באתי בשורות מספר לבאר את עמדתי בשאלה זו.

המנהג לומר יזכור ביום הכיפורים:

· "נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים. רמ"א - ומזכירין נשמותיהם, דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביה"כ".( שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכ"א סעיף ו')

מדוע נהגו שמי שיש לו אב ואם יצא החוצה?

· שלא יהיה מצב שאלו אומרים יזכור ואלו מפריעים להם להתרכז מתוך שמדברים עם חבריהם. (אוצר דינים ומנהגים, עמ' 96)
· חשש לעין הרע. (ע' בהרחבה בפתחי שערים על שערי אפרים לרב זלמן מרגליות, י', לב')
· כדי שלא יטעו אלו שיש להם הורים ויאמרו יזכור יחד עם הנותרים, "וברית כרותה לשפתיים".(ע' בתשובת ציץ אליעזר, חי"ב סי 'לט')

כל הטיעונים, למעט ענייני "עין הרע", נכונים כאשר הרוב נשארים לאמירת ה"יזכור" והמיעוט יוצא החוצה. אבל בשעה שרוב האנשים לא אומרים "יזכור" אין חשש לבלבול כמבואר בנימוק השלישי. אינני יודע כיצד להתייחס לנימוק של עין הרע. בכל מקרה, דומני שגם הוא לא תקף כשכולם נשארים, בעיקר שלרוב יש הורים.
ביחס לנימוק הראשון, הצעתי היא שהנותרים יאמרו נוסח אחר המהווה תפילה וברכה להורים שנותרו בחיים.
יחד עם זאת, חלילה לנו לזלזל במנהג שנהגו קדמונים, ולא באתי אלא לשכלל את מנהגנו מהטעמים שהבאתי לעיל. מי שאביו ואמו דורשים שיצא החוצה בשל מנהג אבות, יעשה כמצוות הוריו.

הצעה לסדר אמירת "יזכור" באורנית:

· הגבאי יכריז "יזכור". היתומים יאמרו בלחש הנוסח הנדפס במחזורים.
· מי שיש לו אב ואם יאמר בזמן הזה תפילה לשלומם ורפואתם.
· אחר כך יאמר החזן "יזכור" כללי לע"נ קדושי השואה לע"נ חללי צה"ל.

תפילה לשלום ההורים


אבי שבשמים

בשעת הזכרת נשמות אלה שהלכו לעולמם
נושא אני את עיני אליך, אלוהי, בהודיה מלב שלם,
על שבחסדך הגדול
הורי היקרים חיים פה עמי.
ברכם בבריאות טובה, ותן להם כוח רב
לחיות אתנו עוד שנים רבות וטובות,
חזקם ואמצם לחיים של רווחה
ברכם ברפואת הנפש וברפואת הגוף
ברכם
שיזכו להנות ולהתברך מצאצאיהם
שתהא פרנסתם מצויה
ושתהיה הברכה בביתם.

חזק אותי,
שאוכל לעזרם בכל כוחי ובכל מאודי,
ולואי ואזכה לקיים מצוות כיבוד אב ואם בכל דקדוקיה והידוריה.

יהי רצון
שאבין את האחריות הגדולה כלפיהם
המוטלת עלי.
ברכני שאראה חובותי כלפיהם
כזכות ולא כנטל,
מאהבה ולא מכורח,
בשמחה ובנחת ולא בקוצר רוח.
שמא מצפוני ייסרני בשעה בה ילכו לעולמם.
ויהי רצון שאזכה להיות מקור שמחה להורי

ותהיה בי יראתך ואהבתך לעבדך בלבב שלם.