האם יש קשר בין היחס לאלוקים ליחס לאנשים

בס"ד

כוונתי היא לאנשים שמכירים את אלוקים ואין להם ספקות ביחס לקיומו. רק שמערכת היחסים שלהם איתו היא קשה.
הם כועסים עליו.
הם רבים איתו.
מציבים לו תנאים.
משימות.
בוחנים אותו.
מנסים אתו.
מערכת יחסים מסובכת. מזכירה במשהו את מערכת היחסים בין בני ישראל להקב"ה במדבר "מדוע תנסו את ה' אלוקיכם?"

הצעתי לאותה בחורה ששאלה אותי להתעניין על הקשר עם אלוקים אצל מישהו שמערכת היחסים שלו עם אלוקים היא יד ביד.
טובה,
חביבה,
שמחה,
אוהבת,
מאירה פנים.
מהסוג הטוב.
עוד דבר ברצוני לומר והוא שמי שהוא בכעס עם אלוקים - הוא בדרך כלל בכעס גם עם עצמו, וגם עם סביבתו.
ולהפך – להפך.

אלה שיש הם ספקות בקיומו הם בקטגוריה אחרת. "אי אפשר לבוא אליהם בטענות", אלא אם כן הם מזלזלים בענין, ומתיחסים אל הנושא הזה בדרך אגב. לפי רמת הזילזול שלהם בנושא – רמת הזילזול שלהם בחיים.
כלל יש לנו - ש"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו". דהיינו אי אפשר לבוא בטענות למי שדעתו מלמדת אותו שאין אלוקים ח"ו.
הבעיה היא רק למי שחושב שהחיים הם "חפיף" בעוד שכל התבוננות קטנה בעולם מלמדת שהעולם הזה הוא בכלל לא חפיף. כל דבר בו מוצב על מקומו בחכמה גדולה.
מי שמנסה לזלזל במציאות – הוא בבעיה. כי הוא מזלזל אחר כך בכל דבר.