האם יש גבול לאמונה תמימה

בס"ד
שלום רב,

1. אדם לא חייב להיות מאמין בכל דבר או כופר בכל דבר.
מי שמאמין לתאורי התנ"ך לא חייב להאמין לכל סיפור עממי. מי שלא מאמין לכל סיפור עממי לא חייב לכפור בתאורי התנ"ך.

2. את לא חייבת לחפש הכרעה: מי צודק?
אפשר להשאיר דברים בויכוח גם בין בני זוג. את יכולה להיות חברה וגם להתחתן עם מישהו שהוא לא בדיוק כמוך. אנשים יכולים להיות סבלניים ולקבל בן זוג שונה מהם באמונות ודעות, בתנאי שזה נעשה בהכרה מלאה ובלב שלם.

3. לענין האמונה בקריעת ים סוף וכד': חובה לקבל את תאורי התורה כאמתיים - אחד מי"ג העקרים הוא להאמין שהתורה אומרת אמת. עם זאת אפשר לפרש דברים בדרכים שונות.

4. התורה עצמה מדגישה שקריעת ים סוף (בשמות פרק יד פסוק כא) הושפעה מרוח חזקה מאוד: "...ויולך ד' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים". אפשר שהיה שם סוג של הוריקן ששאב את המים והביא לחשיפת קרקע הים למספר שעות.

5. באותה מידה, אפשר שהסיפור שאת שמעת על קבר הרשב"י, מתאר ילד שהגיע לחוסר הכרה (לא ממש מת למרות שלמתבוננים מסביב נראה כאילו הוא מת) התפילה בקבר וסגולת הצדיק אכן עזרה להביא אותו לשיפור עצום אבל זו לא היתה ממש החיאת מתים.

6. כפי שנוכחת בדברי, אני מעדיף ללכת בדרך האמצע: לא להיות מאמין קיצוני ולא כופר קיצוני. אני מאמין באמונה שלמה בדברים שהתורה אומרת אבל אינני מרגיש חובה להאמין בכל סיפור שמספרים על קברי צדיקים או על צדיקים. אני לא אתעקש לכפור בכל דבר, אבל לפעמים אפשר, כאמור, להסביר בדרך טבעית מה שנראה כמופת ולהפוך אותו למציאותי יותר.