האם התפילה משנה רצון ה'?

בס"ד

לשואל שלום וברכה !

שאלה חשובה שאלת, כמובן היא אינה רק על תפילה אלא על כל סוג של נסיון לתקן את העולם. צריך להבין כמה יסודות חשובים:

1. אין שינוי ברצון ה' אך יש שינוי בהופעת ה' (דהיינו אנחנו מבחינתו משתנים ומשנים את העולם).

2. הראיה הפנימית שהזכרת היא ראיה מצד "הנהגת היחוד" ואילו עבודתנו כאן בעולם היא חייבת להיות מצד "הנהגת המשפט" שבראיה זו חסרון חייב לדרוש מאיתנו את תיקונו.

3. אין התפילה או כל עבודת ה' כולל גזירות הצדיקים משנים או "משכנעים" את ה' לשנות חפצו אלא פותחים או משנים את כלי המציאות להיות ביכולתם מקבלים את הרצון שכבר קיים. דהיינו הקב"ה תמיד מקיים אך הצדיק במאמרו או האדם בעבודתו או בתפילתו מכין כלי על מנת לקבל את הקיים, שכל זה מרצונו יתברך.

לכן מכל האמור יש מקום לעבודתנו למרות חוסר השינוי שברצון ה'.

הניסיון לחיות את "הנהגת היחוד" בתור תפיסה מוסרית ומעשית בהקצנה, זאת היא "שבתאות".

תורת החסידות נגעה בהעזה גדולה בכיוון זה ועל כך במיוחד יצאה ההתנגדות. בכל אופן מעבודתנו הגדולה למצוא את החיבור הנכון של שתי תודעות אלו, "ההבנה הסיבתית" ו"ההבנה המוסרית" ליתן בצורה בריאה ואמיתית את דרישת התיקון ומאידך לאפשר את החופש והמרחב של ההשגחה העליונה.

עד כאן לעניין עבודת ה' בכלליות.

בקשר לתפילה אנו חייבים להבין דבר בסיסי וחשוב ביותר !!!

בתפילה אין אנו מכניסים את כל הדילמות, המחשבות וההתלבטויות הללו כלל וכלל! בתפילה אנו עומדים נוכח ה' ומתפללים ומבקשים ומתחננים מתוך רגשות של לב יהודי חי המשתוקק ומתגעגע לקרבת ה'.

בתפילה המעשית אין שאלת השינוי כלל עולה, בתפילה אנו פשוט פונים כילדים אל ריבונו של עולם וקוראים אליו באמת מהלב – "איזו היא עבודה שבלב זו תפילה".
כשאנו עומדים בתפילה עריגתנו היא אל עצמות ה' בעריגה זו אין השכל שולט אלא סגולתנו הטבעית.

כך כותב הרב קוק מאמרי הראיה עמ' 507: "לשנן אנו צריכים תמיד, שיסוד עריגתנו הטבעית הפנימית שהיא כל החיים שלנו כל הוויתנו היא דווקא העריגה אל העצמיות האלוקית . . . " (עיין שם באורך).

יהי רצון שנזכה לעבדו בלב שלם ולדבקה בו ומתוך כך לתקן עולם במלכות שד-י.

כל טוב.