שאלה
כבד הרב שלום ,לפני חודש נפרד ממני בחור שיצאתי איתו תקפה ארוכה ודברנו על חתונה שאנחנו רצים להתחתן .כל הזמן אמר לי תדחפי אותי לזה אני מפחד ,אז חשבתי שזה מתעכב מפחד .אבל בסוף כשהיה צריך להחליט נפרד .העניין שאני בגלל שהייתי בטחה שהא התחתן איתי כי (הוא שאל איפה תרצי לגור ,מי יקדש אותנו וכו'ץץץ כל מיני דיבורים שזה קרוב ובה ,ולכן לא נרשמתי למעונות של המכללה .וכרגע אני חזרתי ללמוד ולא נותר מקום במעונות כך שנשארתי בלי כלום .רק כאב.העניין שאם מציעים לי עכשיו הצעות ואני מאד רוצה לצאת ,כדי שמשהו חדש יתחיל ...בנתיים לצערי דלתות נסגרות יכול להית מתוך עצבות.השאלה האם להתחיל את הצעד הזה כי אני לא כל כך מישבת בגלל כל מה שקרה לי .והאכזבות והפגיעות מהסביבה(יש לציין שאמרתי להנהלה לפני כן והם אמרו לי לא לדאוג שהם ידאגו למקום ופתאום אמר לי לפנת את הדירה .עשיתי את כל ההשתדלות לחפש דירהכו' ובחרתי פשוט לקבל באמונה ,כי לחץלא ממש מועיל .השאלה מה לעשות עם הצעה טובה (שלוקח זמן עד שמציעים)לסגר את זה בגלל המצב שיכוללהיות שהשתנה עם הזמן או לפתח את זה ולעשות הפרדה?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
המושג "לדחוף לחתונה" עולה כאן לעיתים. כדאי ללמוד מהמקרה שלך שלא לדחוף לחתונה.
הבחור שהכרת כנראה באמת מפחד מחתונה, אבל הדרך אינה לדחוף אותו. מי שמפחד ממשהו לא מתגבר על הפחד כשדוחפים אותו אלא על ידי כך שהוא בעצמו מתמודד (אפשר להעזר באנשי מקצוע) עם הפחד.
באשר לשאלה שלך, ההרגשה שלך שצריך להתחיל דברים חדשים היא נכונה. התחלה חדשה זו הזדמנות חדשה וגם אם יש שאריות מהקשר הקודם, העיסוק בהתחלות חדשות רק יועיל להתרחק מהקשר הקודם ולהחלים מכאבו.
בהצלחה