דיבורים של שבת

בס"ד

אני מצטט לך מה שכתב הבן איש חי על הלכות אלו בפירוט רב.

א. כתוב גבי שבת וכבדתו מעשות דרכיך ["ממצוא חפצך ודבר דבר"] ודרשו חז"ל [שלא יהיה דבור של שבת כדבורך של חול]
ולא מבעייא לומר לחבירו לעשות לו עסק פלוני דאסור בזה משום דאמירה מועלת לעשיה דע"י אמירתו אז חברו עושה העסק למחר אלא אפילו אמירה ודבור שאין בהם תועלת כגון שמדבר על עצמו ואומר דבר פלוני אעשה למחר דאף אם לא יאמר בפיו הנה הוא עושה למחר אותו דבר אפילו הכי אסור כל שאומר של עשיית דבר שאסור לעשותו בשבת
ואפילו אם זה המעשה אינה ממלאכה דאורייתא אלא אסורה מדברי סופרים ג"כ אסור לומר בשבת לעשותה למחר
ואם הוא דבר מצוה כגון דאומר בשבת שרוצה לכתוב למחר ס"ת או תפילין ומזוזה וכיוצא בזה יש מתירים משום דחפצי שמים הם ויש אוסרים דס"ל לא אמרו חפצי שמים מותרים לדבר בהם בשבת אלא דוקא אם יש צורך מצוה באותו דבור אבל לומר למחר אכתוב תפילין ומזוזה אין צורך באלו דבור דבין אם אמר בין אם לא אמר הנה הוא עושה המצוה למחר וצריך לחוש לדברי האוסרן. מיהו כתב הרב תוספת שבת ז"ל דאם מתיירא שמא יתרשל בדבר שרי לזרוזי נפשיה דהוי כנדר כמ"ש ביו"ד סי' ר"ן:

ב. אם צריך לחבירו או לאיזה גוי לשכרם במוצאי שבת לאיזה מלאכה - אסור לומר לו בשבת בא אצלי לערב דחשיב בזה כאלו מדבר עמו בפירוש לשכרו כיון שבאמת בדעתו לשכרו ואמר לו בלשון צווי שיבא אצלו לערב
אבל אם אינו אומר בלשון צווי אלא בדרך שאלה שאומר לו: הנראה בעיניך שתבא אצלי בערב? - מותר אעפ"י שזה מבין שצריך לו לשכרו למלאכה:

ג. מותר לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר וכן מותר לומר לומר לו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום הזה היה יכול לילך אם היו בורגין בדרך (כמו עירוב - פירוש שומרי סוכות שכל אחת מובלעת בתוך שבעים אמה וארבעה טפחים של חברתה) דע"י כך יכולים לילך כמה פרסאות בשבת ואע"פ שבאמת לא היה באותו שבת בורגנים ממקום לאותו כרך אין אסור הדבור בכך, וכן כל כיוצא בזה שיש צד היתר לעשות היום יוכל לומר לחבירו שיעשנו למחר. ומיהו יזהר שלא יזכיר בפיו לשון שכירות שלא יאמר נשכיר לילך למקום פלוני או נרכב למקום פלוני על סוס או בקרון כיון דאין בשכירות או רכיבה היתר בשבת בשום אופן.
וכן אם יש לו דברים מוקצים במקום אחד אסור לומר לאחר שיביאם למחר מפני שהם אסורים לטלטל בשבת
ואסור נמי להחשיך בסוף התחום כדי שימהר לילך שם בלילה להביאם
מיהו כתב הרב תוספת שבת דפרות שאינם מוקצים אפילו שם רחוקים הרבה בענין שלא היה אפשר להביאם בשבת מחמת ריחוק המקום מותר לומר לאחר להביאם לו למחר כיון דאין אסור שבת גורם לו לבלתי יביאם היום כי אם ריחוק המקום הוא המונע ביאתם היו ולכן מותר לומר להביאם למחר:
ד. אפילו בשיחת דברים בטלים שאין בהם זכר עשיית מלאכה כלל אסור להרבות בשבת כדי שלא יהיה דבורו בשבת כדבורו בחול
ובני אדם שסיפורי מעשיות ושמועות ודברי חידושים עונג להם - מותרים לספר בשבת אבל אין להם להרבות בשיחות אלו
ומי שחושב על מלאכה ביום שבת לעשותה בחול - אינה מתברכת כיון שחשב עליה בשבת וכנזכר בחס"ל ועיין כף החיים דף רי"ח:

ה. אסור לחשוב חשבונותיו בין חשבון העתיד להיות בין חשבון שעבר כבר אלא שצריך להיות לו עתה לידע אותו כגון כך וכך הוצאתי על בנין פלוני בשכירות הפועלים והוא עדיין לא עשה חשבון עמהם קודם שבת ולא ידע אם מגיע להם עוד אצלו או כמה יגיע להם עוד ולכן אסור דנמצא יש לו צורך עתה בזה החשבון שהוא מחשב אע"פ שהוא כבר עבר ואע"פ שעתה בעשותו החשבו בינו לבין עצמו מצא שאינו חייב להם כלום עכ"ז הרי קודם היה מסתפק ועתה נתברר ונמצא יש לו בזה צורך ואסור.
וכן אילו שהוא לא היה לו צורך באותו חשבון כלל שכבר עשה חשבון עמהם ורק חוזר וחשוב ההוצאה של הבנין שעשה כדי להודיע לאחרים שיש להם צורך בידיעה זו שגם הם רוצים לעשות בנין כזה ורצונם לידע כמה צריך להם - הרי זה אסור.
אבל חשבונות עברו שאין צורך בהם כלל לא לו ולא אחרים ורק הוא מזכיר אותם בשבת בסיור דברים בעלמא -מותר. ולכן מותר לחשוב כמה סאים תבואה היה לו בשנה שעברה וכמה משאות שלח לעיר, וכמה דינרים הוציא על כתביו וכיוצא בזה בדברים שאין צורך בהם עתה לא להם ולא לאחרים.
אך צריך ליזהר שלא להרבות בדברים אלו וכתב הגאון חיד"א ז"ל במורה באצבע אות קנ"א הגם די מתירים בחשבונות שעברו - יש אוסרין ושומר נפשו ירחק מהם.
והן לו יהי דשרי מזה יבא לדבר הגורם לעתיד על כן יסתום הפתח וטוב לו יע"ש:

ו. אסור לומר לחבירו בכך וכך קניתי חפץ זה או כלי זה אם יודע בחבירו שרוצה גם הוא לקנות ממנו דאז יש לו צורך לידע ערך החפץ ודבר זה מצוי בין איש לרעהו בין אשה לרעותה לכן צריך להזהיר בזה את האנשים ואת הנשים.
אבל אם אין צורך לחבירו בידיעה זו הרי זה ספור דברים בעלמא ומותר משורת הדין ולכן מותר לומר כו"כ הוצאתי בחתונה וכו"כ הוצאתי בבנין וכיוצא בזה ואסור לדבר דבר שזוכר בו צערו:

ז. שטרי חובות וכיוצא וכן אגרות שכבר קראם אסור לקרות בהם ואפילו לעיין בהם אסור והרי הם מוקצים דאסור לטלטלם אבל אגרת שלא קראה עדיין ולא ידע מה כתוב בה מותר לפותחה ע"י גוי ולעיין בה דשמא יש בה דברים שהם צרכי הגוף ואם יש בתוכה פתקאות של חשבונות לא יעיין בהם כלל
ואגרת זו החדשה דאמרנו מותר לקרותה היינו לעיין בה אבל לא יוציא הדברים מפיו אם הם דברים של משא ומתן ואחר שיקראנה פעם אחת שוב אסור לעיין בה פעם שנית אלא יצניענה במקום אחר דאז נעשית אצלו מוקצה ונהגו שלא לקבל האגרת מיד הנכרי המביאה בשבת אלא אומרים לו שיניחנה ע"ג קרקע או ע"ג השלחן דחוששין שמא טרם שיעמוד הנכרי לפוש יטול הישראל האגרת מידו ונמצא הישראל עושה הנחה ואסור מד"ס אף בזמן הזה שיש אומרים דאין לנו דין רה"ר וכמ"ש הגאון ר"ז בש"ע סעיף כ"ח ועיין כף החיים דף רכ"ט:

ח. מי שרוצה לזמן אורחים לסעודה בשבת וכותב שמותם מע"ש למזכרת כדי שלא ישכח לקראם בשבת וכן אבי הבן או החתן שמזמן אוהביו וקרוביו לעליית ס"ת בשבת וכותב שמותם מע"ש אסור לבעל הסעודה עצמו או אבי הבן והחתן לקרות בכתב זה
אבל דבר שאיסורו מד"ס מותר לומר בשבת לעשותו לצורך מצוה ולצורך חולי אפילו חולי שאינו כולל כל הגוף ואינו סכנת אבר ויש מתירין ג"כ במקום הפסד כגון לטלטל ע"י נכרי סחורה מוקצית הנפסדת בגשמים ויש לסמוך על דבריהם בהפסד גדול:

יח. אע"פ שהרהור בעסקיו מותר יש הרהור דאסור מדינא כגון שמהלך בשבת בשדהו או במקום של עסק מלאכה שעושין שם פועלין שלו בחול כדי לראות מה צריכה שדהו או מקום המלאכה אחר השבת ואע"פ ששם אינו מדבר כלום בו ביום אלא רק מחשב בלבו הרי זה אסור מדינא יען כיון שעושה מעשה ההליכה בשבת למקום שאין לו צורך בו ביום השבת מנכרא מלתא שהולך לראות להזמין בדעתו דבר שאסור לעשותו בשבת דאל"כ מה צורך יש לו בהליכתו שם בו ביום
וכן ה"ה אם מטייל בעיר במקום דשכיחי שם סוסים וחמורים או במקום ספינות או קרנות לראות איזה סוס או קרון או ספינה הערבים לו כדי לשכרם למחר דמנכרא מלתא דבעבור זאת הלך לטייל שם דבלא"ה לא היה הולך לטייל שם וגם בכה"ג איכא איסורא אע"פ שאינו מדבר ואינו עושה בו ביום דבר האסור לו כון כל כיוצא בזה:

יט. אע"ג דמדינא אם יושב במקומו ומהרהר בעסקיו - מותר, מכל מקום משום עונג שבת - מצוה שלא יחשב בהם כלל ויהא רואה בעיניו כאלו מלאכתו עשויה ויפנה לבו מכל עסק של חול דהשעה צריכה לכך לדבק מחשבתו בקונו לעורר אהבה ויראה בשמחה רבה. וכ"ש היכה דאפשר שיהיה לו מתוך הרהור לבו בעסקיו טרדת לב או נדנוד דאגה דלא צריך להיות לו זה בשבת כי צריך באמת להיות השבת לאדם מנוחת שלום השקט ובטח וכנזכר בחסד לאברהם ז"ל יע"ש:


בהצלחה