דבר תורה קצר לפרשת ניצבים

שאלה

בס"ד

הפסוק הראשון בפרשה שלנו הוא פסוק דיי מרתיע:

"[אתם ניצבים היום כולכם, לפני ה' אלוקיכם...]" (דברים פרק כ"ט פסוק ט')

שואלים חז"ל: לאיזה יום מתכוונים במילה ["היום"], ובכלל – למה כתב גם [אתם] וגם [כולכם] (מה ההוספה)?

היום מפורש בגמרא כ[ראש השנה], שמברכים בו:

"[היום] הרת עולם (היום בו נברא העולם), היום [יעמיד במשפט] כל יצורי עולמים".

קצת מפחיד לחשוב על זה, לעמוד במשפט על כל מה שעשינו בכל השנה – מי זוכר מה הוא עשה כל דקה ולמה?

ולשאלה השנייה – למה התורה כתבה גם אתם וגם כולכם?

התורה מפרטת מי אלו הניצבים, העומדים במשפט:

"[ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כול, איש ישראל. טפכם נשיכם*וגרך, אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך, עד שואב מימיך]" (פסוק י').

[ראשיכם]: אלה העומדים בהנהגת העם, לא משנה באיזה צד הם ומה תפקידם.

[שבטיכם]: כל העדות, גם אלו השונים מעדתנו הספציפית.

[זקניכם]: הזקנים בעם, אלה שבעינינו נחשבים ל"מיושנים"/"לא מודרניים"/"סניליים"/ הגדרות דומות.

[שוטריכם]: אלו שנותנים את נשמתם לעם. משטרה, צבא וכדומה...

[כל איש ישראל]: איש הכוונה לאנשים החשובים, כל אחד מהם, לא משנה תפקידיהם, האידיאלים שלהם וכדומה...

[טפכם]: הילדים והנערים, כי לכל אחד מהם יש פוטנציאל עצום.

[נשיכם]: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל, וכמובן שראויות להערכה על כל מפעליהן.

[גרך אשר בקרב מחניך]: כל אלה המתגיירים/חוזרים בתשובה – יש להעריכם מאוד (במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים).

[חוטב עציך]: חסרי האמונה, אבל [משקיעים] לשמוע לפעמים "מורשת ישראל" ולהתחמם, כמו חוטבי עצים החוטבים עצים לשם חימום (ועל התורה נאמר שהיא "עץ חיים").

[שואב מימיך]: בעלי "הרהור תשובה", ה"חיים בזרם".

אפשר לקחת דוגמה לאנשים כאלו:

אנשים שכשואלים אותם אם הם רוצים להניח תפילין/לעשותכל מצווה אחרת. והם אומרים "[א... לא]".

עצם אמירת ה["א..."] מעידה על הרהור תשובה (ונאמר כבר "אין מים אלא תורה").

מה קורה עם כל האנשים שהזכרנו? מה משותף לנו?

["לעוברך, בברית ה' אלוקיך*ובאלתו: אשר ה' אלוקיך, כורת עימך היום]" (שם, פסוק י"א).

ביום הרת העולם, הקב"ה בוחן אותנו אם קיימנו את השבועה שנשבענו לפני הכניסה לארץ.

וזה מאוד מפחיד. מי יוכל לזכות?

הקב"ה נותן לנו ג'וקר שיעזור

תשובה