שאלה
כתוב במשנה תורה:
גּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל- -אִם אֵשֶׁת אִישׁ הִיא, נֶהְרָג עָלֶיהָ; וְאִם פְּנוּיָה הִיא, אֵינוּ נֶהְרָג. [י] אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה- -בֵּין קְטַנָּה בַּת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בֵּין גְּדוֹלָה, בֵּין פְּנוּיָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, וְאַפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד- -כֵּיוָן שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה בְּזָדוֹן, הֲרֵי זוֹ נֶהְרֶגֶת: מִפְּנֵי שֶׁבָּאת לְיִשְׂרָאֵל תַּקְלָה עַל יָדֶיהָ, כַּבְּהֵמָה.
אני לא מבין למה הורגים את הגויה? הרי בדרך כלל מי שאחראי ורוצה את המשכב הוא הגבר.(הוכחה- לא שמעתי על אישה שאנסה מישהו)
ועובדה שגוי הבא על בת ישראל האחריות מוטלת עליו ואם היא אשת איש דינו "נהרג עליה" , עכשיו בנידון דידן הישראל בא על הגויה , ואותה הורגים?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אכן זו קביעת הרמב"ם (ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה י).
פרשני הרמב"ם מתקשים לקבל את דבריו ('מעשה רוקח' כותב:) "גם הרב המגיד ז"ל הניחו בצריך עיון".
אכן ה-'מגיד משנה' שואל על הרמב"ם: "זה לא מצאתי מבואר והפסוק הזה אינו מוכרח דהתם אפילו לא נבעלה כיון שהיו ראויות לביאה היו נהרגות כמו שמפורש ביבמות בפרק הבא על יבמתו ויהיה הטעם מפני שעל ידיהן עבדו ישראל לפעור ומתו מהם רבים..."
אסביר את דברי ה-'מגיד משנה':
1. הוא מעיד שאין מקור בחז"ל (משנה; גמרא; מדרשים) לקביעה של הרמב"ם.
2. הוא מבין שהרמב"ם כנראה קובע דבריו על סמך צווי משה במלחמת מדין (במדבר לא; טז - יז): "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ד' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ד'. ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו".
3. הוא דוחה את ההכללה של הרמב"ם שזה דין כללי בכל בעילה של גויה. הרי במלחמת מדין משה דרש להרוג את כל בנות מדין גם מי שלא נבעלה. מכאן שמדובר שם במקרה נקודתי שנוגע רק למציאות ההיא.
4. הוא מסביר שהצווי להרוג את כל נשות מדין קשור לכך שהם החטיאו את צעירי ישראל בפעור וגרמו למגפה בישראל. לכן אין להסיק מכך שום מסקנה אודות דין בעילת גויה בנסיבות אחרות.