שאלה
שלום לרב.
לפי פסקי הלכה של הרבנים הספרדים אומרים ברכת הגומל על כל נסיעה מעל 72 דקות ואני שמעתי שגם אם עוברים בנקודות ישוב מברכים ולמרות שאין מקום סכנה. האם זה נכון? וכן האם זה משנה אם היה הפסקות בדרך? או פקקים?
ושאלה שניה, האם עדיף שאחד יברך ויוציא ידי חובה את כול מי שצריך? (מהסיבות של טורח ציבור, ולפעמים מי שצריך לברך אינו מברך כי לא נוח לו או מתבייש), למרות שאני יודע שעדיף שכל אחד יברך לעצמו .
תודה מראש
תשובה
ב"ה
שלום.
על כל נסיעה מחוץ לעיר של למעלה מ 72 דקות יש לברך ברכת הגומל.(גם אם בזמן הזה יש עמידה בפקק או ברמזור).
בני אשכנז מברכים לא רק על מהלך של פרסה (72 דקות) אלא גם על מציאות של סכנה שנובעת לא רק מהדרך עצמה.
ובכל מקרה אדם שנוסע יום יום מברך פעם אחת בחודש.
זמן הברכה בעדיפות ראשונה זה תוך שלושה ימים ראשונים ואם אדם לא ברך יכול לברך בזמן שנזכר.
ברכה זו צריכה להאמר במניין.
במקרה של ספק או טורח ציבור וכדומה אתה ניגש לאדם שמברך ומבקש ממנו להוציא אותך יחדי חובה בברכה .
בהצלחה,
עוזיאל אליהו,
.