ברכות אחרונות

שלום!

את צודקת, כל הדינים שציינת בשאלתך נכונים לגמרי!


כדי להתחייב בברכה אחרונה צריך לאכול כזית בתוך זמן של "אכילת פרס". יש כמה דעות מהי אכילת פרס, ו7.5 דקות הוא שיעור מקובל על פוסקים רבים. ראוי לדעת שאם אוכלים בלי "להתמרח" יותר מדי (לא במהירות, ואפילו אם תוך כדי גם שותים ומדברים קצת) - סביר להניח שיש כאן שיעור לברכה אחרונה.

אכן, אם אכילת הכזית נפרסה על יותר מזמן אכילת פרס - אין לברך ברכה אחרונה, ואין בזה הבדל בין אשכנזים לספרדים. אמנם, כפי שציינתי יש מחלוקות בין פוסקי דורנו איך לחשב כזית ואיך לחשב אכילת פרס, וראוי שכל אחד יקיים את מאמר חז"ל "עשה לך רב והסתלק מן הספק".


לשאלה השנייה:
מוסכם על כולם ש:
על כל אכילת לחם (אפילו ביס קטן) מברכים המוציא.
אם אכלו כזית - יש לברך גם ברכת המזון.
אם אכלו כביצה - יש ליטול ידיים לפני האכילה בברכה.


יש דעות שסוברות שיש ליטול ידיים גם על כזית ויש שסוברים שאפילו באכילת לחם כל שהוא. לכן ראוי לחוש לשיטתם וליטול ידיים לפני כל אכילת לחם, אבל לא לברך אלא אם כן מתכננים לאכול כביצה, שהרי יש לנו כלל ש"ספק ברכות להקל", כדי שלא להכשל בברכה לבטלה (שו"ע או"ח קנ"ח, ב´-ג´).

אמנם, אם כבר בירך על נטילת ידיים - עליו להשתדל לאכול שיעור כביצה כדי שלא תהיה הברכה לבטלה.


רוב הפוסקים אומרים למדוד את השיעורים בנפח ולדעתי זהו החישוב היותר נכון, ואם אין מסורת אחרת במשפחה ראוי לחשב על פי נפח. אבל מנהג חלק מעדות הספרדים שמודדים את הכמות במשקל (ע"פ הבן איש חי והרב אליהו).

בחישובי הנפח פשוט מחליפים כל גרם בסמ"ק, כלומר: כזית הוא 27-8 סמ"ק, וכביצה 54 סמ"ק. להקל על החשבון אציין שקופסת גפרורים רגילה מכילה שיעור של כזית, ואפשר לחשב בראש בערך כמה מהמאכל הוא קופסת גפרורים (ואין צורך להכנס ללחץ ולהתחיל להכניס כל דבר בקופסאות גפרורים או לשקול, אלא הכל לפי שיעור נורמלי בעיני האדם). כמו כן, כידוע פרוסת לחם היא אוורירית ויש בה מעין חורים קטנים. אין צורך לדחוס את הלחם, אלא הוא נמדד כמו שהוא כולל החרירים הקטנים. רק חורים גדולים ובולטים בלחם (חור של יותר מכמה מילימטרים) אין למדוד.

לפי זה שיעור כזית אינו גדול בכלל, ובפרוסת לחם סטנדרטית יש בודאי כזית ואולי אפילו כביצה.

במשקים השיעור לברכה אחרונה הוא רביעית, שהיא 86 סמ"ק או גרם (רוב כוס חד-פעמית), כששתו בלגימה או שתיים רצופות.

העיקר הוא שהתורה לא ציוותה אותנו להכנס ללחץ, ולכן נתנה לנו שיעורים בדברים שקל לחשב לפיהם, כמו זיתים וביצים (ואף שהיום הם קצת השתנו, עדיין הפוסקים נתנו קופסת גפרורים כחישוב פשוט שקל לכל אחד לעשות). ואין לאדם להתחיל להלחץ ולמדוד ולשקול לפני כל אכילה ולאכול עם שעון, אלא הכל לפי שיעור נורמלי, ובאכילה רגילה בדרך כלל צריך לברך כנ"ל.

בתיאבון!