שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
אולי השאלה שלי קצת מוזרה, אך בכל זאת...
בהפטרה ליום טוב ראשון של סוכות אנו קוראים: "הנה יום בא ל-ה' וחולק שללך בקרבך: ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים... ויצא חצי העיר בגולה..."
אז למרות שאחר כך מופיעים התיאורים של ה' מנצח את הגויים ומולך בעולם וכו'- בברכות ההפטרה אומרים: "נאמן אתה הוא ה', ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם..."- למה אנו אומרים זאת תמיד?
נכון שה' הוא "גוזר ומקיים", אך הוא גם מתחרט על גזרות רעות שגזר לפעמים ומבטל אותן, נכון? אז למה אנחנו מקבלים את החלק הזה של הנבואה כדבר שמובן מאליו שיתקיים, ופחות-או-יותר מבקשים שה' יקיים את כל דבריו? איך אפשר לענות אמן לברכה כזאת כשבעצם כולי מקווה שהגזרה תתבטל וה' יפדה אותנו וילחם בגויים בלי שנעבור רעות קודם?
אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי...
מה כבוד הרב חושב?
תודה מראש, ושבת שלום ומבורך!
תשובה
שלום וברכה
השאלה כלל וכלל אינה מוזרה כי אם עוסקת דווקא ביסודות האמונה.
בברכה זו אנו מדברים על אמונתנו העמוקה בריבונו של עולם ובדברי נבואתו, ואנו מבטאים אמונה זו בוודאות שדבריו אינם שבים ריקם. מובן הדבר כי כאשר מדובר בדברים הטובים אנו ממש מבקשים כי אכן לא ישובו ריקם. ברם, בשעה שאנו עוסקים בנבואות פורענות אנו אומרים כי גם דברי פורענות לא שבים ריקם, אולם בשעה שעם ישראל שב בתשובה הרי אין הן שבות ריקם כי אם בגלל סיבה משמעותית – התשובה. כיוון שכך, גם על נבואות אלה אנו אומרים ברכה זו.
כל טוב