בעלי מתנהג אלי בגסות - מה לעשות?

בס"ד

אני קורא מכתבך ובוכה בליבי. האמנם?

אני בטוח שיש לו הרבה סיבות להתנהג בגסות לקלל לגדף ולומר דברים משפילים.
בטח,,,, המרק היה חם מידי והאורז חריף מידי.

אני בטוח שאם היה חושב קצת הוא היה מוצא הרבה יותר סיבות להאיר פנים ולשמוח.
הרי את אשתו.
הרי את אהבת חייו.
הרי את חלק ממנו.

מה קרה?
האם הוא לא יודע שכאשר הוא "מתנהג בגסות, מקלל ומגדף ואומר דברים משפילים" הוא מזיק לעצמו.
דעי לך שבאותו רגע של כעס וצעקות הוא מרגיש את עצמו "מחנך גדול". אבל אחר כך הוא מרגיש "איכס" שלא נגמר.

אם הוא היה מדבר בנחת ולא בעצב ורוגז - זה היה עושה לו טוב, הרבה יותר משזה טוב לך. אם הוא רק היה שם לב למה שקורה איתו הוא אולי היה עוצר בו. - רק רגע של תשומת לב.

אם הוא היה עוצר לרגע וחושב האם אני רוצה שכל חיי עם אשתי יעברו עלי כך. בגסות, קללות, גידופים והשפלות?
הוא היה אומר: בודאי שלא.

האם כשהוא התחתן איתך הוא העלה בדעתו שהוא יתנהג אליך בגסות, קללות, גידופים והשפלות?
האם לאשתו של השכן שלך הוא היה מדבר בצורה שכזו?

--------

כל האמור לעיל - אמור בעיקר אליו. אבל גם לך יש לי כמה עצות:

1
אל תגררי אחריו!! "מענה רך - ישיב חמה"

2
חיוך אחד שלך - ימיס את ליבו!!
חיוך אחד שלך - יגרום לו נקיפות מצפון.
חיוך אחד שלך - יותר חזק מכל תשובה, קשה או רכה.

3
אמרי לו בנחת את המשפטים הבאים: "אפשר לתקן". "גם אני מוכנה לתקן". "אני לא רוצה לחנך אותך - אבל קשה לי".

-------

בענין שאלתך - את לא "שפחה שבוית חרב". אבל אל תגררי את המחלוקות לחדר ההוא. לפחות שם אתם יחד.
לא למענו - למענכם!!

-------

אם בעלך קורא את התשובה הזו הייתי רוצה לומר לו כי הוא חייב לדעת שגם אם הוא עדיין לא הצליח "להרגיע את עצמו" - הוא חייב:
לפייס אותך,
להאיר אותך.
להבטיח לך נסיון.
להבטיח לך אהבה וכד'.
ולהתאמץ לקיים.

לא את צריכה לומר לו! הוא בעצמו חייב להבין. או שמישהו אחר יאמר לו.

הייתי מראה לו מה כתוב בגמרא על כך: (פסחים דף מט/ב)

["תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים, אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים"]

ראה כי להכות אשה או להשפילה ואחר כך לחיות איתה חיי אישות זה כמו,,,,,,,לטרוף בן אדם.

----

שהקב"ה יעזור לכם.