שאלה
בס"ד שלום רב וברכת ד'! יש לי קצר במשפחה מזה כמה חודשים. הסיפור הוא גדול ועם כך גם גדול עליי. המשפחה לא מקבלת את מי שאני, הדרך שלי, החברה שלי, הבן זוג ואת השירות שאני הולכת להתחיל. יש רגעים שזה ממש עולה ומפרק אותי לרסיסים, אני חיה בפחדים.
אימי ואחי עשו חרם ולא מדברים איתי, האבא יותר לכיווני.
אני אוטוטו מתחילה שירות לאומי ולא יודעת איך להתמודד.
המשפחה עשתה הכל כדי לצאת נגדי, גם אם זה להשמיץ ולומר דברי שקר לצבא על מי שאני באמת,
על מי שאני מרגישה הכי טוב בתוכה. בדרך שלי. הם משפילים, הם מבזים, הם חסרי אמונה בי ובהצלחה שלי.
אני מאד חזקה, אני עומדת על שלי, ואמשיך בדרך בה בחרתי. קרוב לדת.
אבל מעבר לזה, אני לא יודעת מה לעשות. הפחדים לפעמים משתלטים וזה לא נתון לבחירה ושליטה עצמית. אני מתרסקת ובוכה וקשה לי.
אני מודה לה' יתברך שזה הקשיים שהוא נותן לי ושלא נולדתי לדברים אחרים, אבל זה כן מעלה שאלות של למה ואין עליהן תשובה.
אני רק צריכה הכוונה, ייעוץ... אני מאד חזקה, אכפתית ודאגנית, מבפנים, זה לפעמים מתנפץ.
תשובה
ב"ה
לשואלת שלום,
א. ראשית לכל אני רוצה לחזק אותך בהחלטות החשובות שלך,
שתזכי ללכת בדרים ישרות.
ב. מה שבחרת לעצמך דרך משלך זה בסדר גמור,
את מספיק בוגרת ויכולה להחליט מה הוא דרך החיים שלך,
נכון שצריך גם להקשיב לעצות של הורים ומבוגרים,
אבל כאן לא מדובר בעצה והכוונה.
ג. אמנם הם מתנגדים לדרך שבחרת, אבל אם תתמידי ללכת בדרכך,
ותכבדי אותם,בסופו של דבר הם יקבלו אותך ואפילו יעריכו אותך על נאמנותך לעצמך.
ד. יחד עם עמידתך על דעתך את צריכה להזהר בכבודם,
את לא חייבת להסכים לדעותיהם ודרכיהם,
אבל צריכה להזהר לא לומר דברים שאינם מכבדים,
אם מחרפים אותך, תשתקי ואל תעני להם, זה לא יעיל וגם את עלולה להגיע לכעס.
בהזדמנות אחרת תבהירי את עמדתך בצורה מכבדת ולא יותר.
ה. מה שיש לך קשיים, לא צריך להדאיג אותך, כל קושי מעמיד מולנו את הצורך להתמודד אתו ,
וכאשר מצליחים מגיעים למקום אחר שללא הקושי לא היינו מגיעים אליו.
ככלל הייתי מציע לך להתחבר לאישה שאת נותנת בה אמון, שתוכל להדריך אותך בדרכך החדשה.
בברכה,
דני ארגמן