בנות דתיות בצבא

שלום וברכה
אין לנו תשובה כגוף.
אני יכול לשלוח לך תשובה שכתבתי על הנושא במקום אחר. השאלה הייתה על מורות חיילות:

"שלום וברכה
שאלה זו ששאלת נוגעת בעניין עדין ומסובך, ואנסה להבהירו.
ישנן שתי מגמות סותרות בעניין 'מורות חיילות'. ראשונה בהן היא העובדה כי ההלכה מתנגדת לשרות צבאי של בנות. עצם הכניסה של בנות לצבא אינה ראויה, והיא חלק מטשטוש המינים הנורא, שהוא אחד מכשלונות התרבות בה אנו חיים. כניסה זו משנה לחלוטין את התבנית הנכונה של העולם. אין מדובר בשאלה פרטית של בת זו או אחרת, ולא ניתן להכחיש את העובדה כי חלק מהבנות שהלכו לצבא למרות הכל נותרו נאמנות למה שהן באמת. ברם, ההלכה היא הלכה כללית, ועל כן ככלל - אין לשרת עם שיראל שרות צבאי בצבא. לעומת זאת, אני חושב שראוי מאוד כי כל בת תשרת את מדינת ישראל ואת עם ישראל בשרות הלאומי.
מאידך גיסא, קיימות שתי בעיות. ראשונה בהן היא הבעיה שהעלית. השרות הלאומי של היום אינו נותן מענה לעצם השרות. בעיקר לא מוצאות בנות את עצמן בו כאשר אין הן רוצות או מתאימות לעסוק בתחום החינוך. זה עקב האכילס של השרות הלאומי, ובשל כך בנות רבות אינן מוצאות שם את מקומן. אמנם, גם בצבא מגיעים לרוב למקומות בהם אין רוצים לשרת, אך זה רק מחריף את הבעיה ולא מקל עליה. למעלה מזאת, במסגרת המורות החיילות זוכות הבנות לטיפול שהוא לפעמים הרבה יותר טוב מזה של השרות הלאומי. הכוונה היא הן לטיפול ותמיכה במישור הטכני, והן למסגרת שפעמים רבות היא תומכת ומעודדת בתחום הרוחני יותר מהשרות הלאומי. יש סיבות רבות לעובדה זו, כגון התקציבים הדלים של השרות הלאומי וגם העובדה שהוא גוף חצי ממלכתי ולא ממש מסודר.
עניין שני נולד מהעובדה האחרונה וזה הסטטוס. בנות רבות סוברות, ואין לי ולאף כלים לבדוק האם זה נכון או לא נכון, כי העובדה שהן בשרות הלאומי נחשבת נחותה בציבור הכללי. הדבר אינו מוצדק כלל ועיקר, וחלק ניכר מן הבנות עושות הרבה יותר לעם ישראל בשרות הלאומי מאשר בצבא. למעלה מזאת, הן מטפלות ומתמסרות לבעיות הקשות ביותר של עם ישראל, ומבחינת תפקידן הן עושות מלאכת קודש. אף על פי כן, התחושה אינה טובה.
אם כן, שני כתובים סותרים לפנינו, ועל כן יש בנות המעדיפות את השרות כמורות חיילות למרות שהדבר בעייתי מאוד מבחינה הלכתית. קשה להסכים לדרך זו שכן היא פתרון בעיה אחת על ידי יצירת אחרת. לא זו הדרך להתמודד עם אתגרי העולם.
הפיתרון שאני מציע הוא אחר, ולמעשה כפול: ראשית, על הבנות להתמסר לעבודה הקשה של שינוי השרות הלאומי. במקום לקטר ולהתלונן ולפרוש, צריך לגייס את עצמן ואת מחנכותיהן, רבניהן והורין ללחץ מתמיד הן על המערכת הפוליטית (תקציב) והן על המערכת הדתית (ארגון והשמת אנשים מתיאמים) כדי שהשרות הלאומי יהיה יותר טוב ויותר אטרקטיבי ויותר תומך ויותר ויותר. כך מתמודדים עם בעיות אמת, וכך מתקנים עולם.
עניין שני הוא החינוך הפנימי שלנו כי המדים והצבעוניות של השרות הצבאי, כמו גם דברים גבוהים יותר כמו עשייה כמו שאר בנות מדינת ישראל, הם עניין שאנו מציעים לו אלטרנטיבה. מטרתנו אינה לעשות את מה שכולם עושים, אלא לקדם את מדינת ישראל לדמות הראויה לה. אנו בהחלט מציבים אלטנטיבה אידיאלסטית במסירות נפש למען האומה, חשובה וערכית מאין כמותה, עם טובי הבנות ומסירות עילאית שלהן, וקוראים לעם ישראל כולו ללכת אחרינו. אין אנו צריכים להישאר בעמדת המחקים את הנוהל הקיים, כי אם רוצים לשנות אותו. זה חלק מתפישת עולמנו, וככל שאנו עצמנו נתחזק בה נוכל ביתר שאת להיות גאים על דרכנו, ולא להרגיש מצוקה מהעובדה כי אין אנו עושים כמו שחלק מבנות ישראל עושות. במקום לחוש בשוליים עלינו לראות את עצמנו במרכז הנכון, וכגרעין הקודש של ההתנהגות הציבורית. כל זה כמובן אם נעמוד בדרכנו שלנו ולא ניחלש בה.
כל טוב"