שאלה
שלום!
ענית לי שאם לא אהיה דתי אז ה' ישפוט אותי על כך.
אבל זה עדיין לא מספק אותי, כי איום בעונש עדיין לא מחייב אותי לקיים מצוות, כי מה אם אנין מאמין באמת שיש ה' והוא יעניש אותי, אז העונש כשלעצמו גורם לכך שיש איזה חשיבות במצוות על פני צורת חיים אחרת?
אני באמת לא מבין מה המקור לעדיפות של מערכת הערכים הדתית על מערכת אחרת, אם כל התוצאה של זה היא הנאה או סבל בעולם הבא?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כדי להבהיר את השיח ביננו אני מצרף כאן את שאלתך הקודמת ואת תשובתי:
שאלתך - "נניח שהיה התגלות וניתנה התורה, עדיין, אני יכול לבחור שלא לקיים את התורה?"
תשובתי - "אנחנו מאמינים בבחירה חופשית. התורה כותבת: ´ובחרת בחיים´ (דברים ל; יט). אפשר לבחור בחיים, אפשר גם לבחור בהפך מהחיים. אתה חופשי לבחור את דרכך - רק זכור מה שאמר קהלת (יא; ט): שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך הא-להים במשפט:"
השאלה הראשונה היתה על "בחירה חופשית" התשובה היתה שיש בחירה חופשית ולכן אתה רשאי לציית או לסרב.
השאלה שלך כאן, נוגעת לענין אחר: האם איום בעונש (בעוה"ז או בעוה"ב) הוא סיבה נכונה לקיים את המצוות?
ודאי אתה צודק - איום בעונש הוא סיבה דלה וילדותית. כבר הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק י) הדגיש זאת - הוא קרא לכך 'עובד מיראה' וקבע שאין לעבוד בדרך זו אלא רק כהתחלה חינוכית.
כנגד העבודה 'מיראה' מציג הרמב"ם עבודה 'מאהבה' - בלשונו הצחה: "עושה האמת מפני שהיא אמת..."
מאמינים בוגרים - לא מקיימים תורה ומצוות מתוך פחד או מתוך מחשבה על השכר שלהם. מי שחושב כך לא עובד את ד' אלא את עצמו - רק לעצמו הוא דואג.
המאמין מבין שהתורה היא רצון ד', דרך אלוקית ראויה ונכונה לכלל ישראל, וממנה תבוא ברכה רוחנית וטובה חומרית לכל הבריאה כולה.
עתה יש לברר באופן מדויק מהו רצון ד' וכיצד הוא מתבטא במצוות השונות מצד אחד ובגורלו של עם ישראל מצד שני.
על כך נאמרה ונכתבה הגות רחבה במחשבת ישראל, בקבלה ובחסידות.